הכול התחיל מזה שהמנהל נכנס לכיתה ואמר: “ילדה חדשה באה לכיתה, לילדה הזאת קוראים לירי”.
המורה אמרה ללירי לשבת ליד אוריה אבל אוריה שמה את התיק על הכיסא כדי שלירי לא תוכל לשבת לידה.
המורה כעסה על אוריה שהיא לא מסכימה ללירי לשבת לידה.
לפתע נשמע צלצול להפסקה.
כולם יצאו לשחק מחניים ולירי ישבה על הדשא וקראה ספר,
פתאום אוריה זרקה על לירי את הכדור!
כל הילדים התחילו לצחוק, ולירי התחילה לבכות.
אחרי ההפסקה המורה הודיעה שהצטרפה עוד ילדה חדשה לכיתה!
לילדה הזאת קוראים נוגה. נוגה היתה ילדה מאוד מיוחדת, אוריה ממש נדלקה על נוגה..
נוגה ראתה ילדה שמתעללים בה.
נוגה באה לאותו ילדה ושאלה “איך קוראים לך” לירי אמרה “קוראים לי לירי”.
אוריה ראתה שנוגה משחקת עם לירי וכעסה.
היא הציעה רעיון ואמרה בקול “רוצים לעשות על לירי חרם?”
כל הכיתה שתקו חוץ מנוגה שאמרה ” ניראה לך אף אחת לא תעשה על לירי חרם”.
היה צלצול שצריך ללכת הביתה.
לירי רצה הביתה, נשכבה במיטתה והתחילה ליבכות.
לפתע שמעה שמישהו מתקשר, לירי ענתה ושאלה מי זה?
זאת היתה נוגה, היא אמרה לה: “רוצה לבוא אלי למסיבת פיגמות?”
לירי שמחה והסכימה.
היא ניכנסה לחדר של נוגה,
ואוריה ונוגה אומרות ביחד “הפתעה!!”
לירי שמחה מאוד , למחרת בבוקר כל הכיתה שמו ללירי פתק סליחה. לירי התרגשה.
ומזה אנו לומדים שאסור לעשות על חברים חרם.
הסוף
