שמחה עצובה
שלום קוראים לי שחר ואני בת 6, אני אוהבת לצייר ואני רוצה לספר לכם שבוקר אחד קמתי ושתיתי את השוקו שלי והתארגנתי לגן. ראיתי שאבא שלי לובש מדים ושאלתי אותו “אבא, אתה הולך לצבא?” והוא ענה לי “כן, אבל אל תדאגי, בעזרת ה’ אני אחזור” נפרדתי ממנו בחיבוק ונשיקה והייתי עצובה. חשבתי מה יקרה לאבא ופתאום היתה אזעקה. נכנסתי לממד וחשבתי על אבא, מה קורה לו בזמן אזעקה כשהוא לא בבית. התקשרתי לאבא והוא לא ענה, אמא הרגיעה אותי ואמרה לי שהוא במקום מוגן והוא נלחם בשביל שכל עם ישראל יהיו מוגנים, ונרגעתי. לאחר מכן צלצל הטלפון ועניתי, זה היה המפקד של אבא שאמר לנו שהכל בסדר איתם שם בצבא. ציירתי ציורים לאבא ושמרתי לתת לו כשיחזור.
אחרי כמה ימים אחותי הגדולה אילת לקחה אותי לגן ובדרך סיפרה לי שאמא הלכה לבית חולים להביא לנו אח. למחרת קמתי מהמיטה ושמחתי שיש היום מסיבת חנוכה אבל לא יכולתי ללכת כי אמא שלי היתה בבית חולים והלכנו לבקר אותה. לכבוד הביקור הכנתי לה ברכה יפה. אמא אמרה לנו שקוראים לתינוק כפיר. פתאום ראינו את אבא ושמחתי מאד. הלכנו כל המשפחה לבית מלון, ולא הלכתי לגן, קיבלתי בובת ג’ירף ואהבתי אותה, כשהייתי עצובה חיבקתי אותה וגם הלכתי לישון ביחד איתה. היה לי כיף בבית מלון שהיינו כל המשפחה ביחד. בבוקר קיבלנו ארוחת בוקר ואכלנו במרפסת והיה שם יפה. כשחזרנו הביתה הלכתי לגן וכולם שאלו אותי למה לא הגעתי וסיפרתי להם את הסיפור והראתי להם את התמונה של אבא ושל כפיר התינוק החדש.
