עין טובה על תלמידה חדשה

עין טובה על תלמידה חדשה –

בצהריי יום סתווי שמעו בכיתה ו’2 בבית הספר “יפה נוף” פסיעות עדינות של ילדה שנכנסה לכיתה מהוססת ונרגשת. “מי זאת? מישהי מכירה אותה?” שאלה מרים. “לא, אבל תקוו שזו תלמידה חדשה שהגיעה אלינו, שיהיה מעניין..”- קיוותה ברכה.   “נכון מאוד, ואם כבר הגיעה – אז שתהיה בכיתה שלנו” השלימה אותה שרה, “אולי נתקרב ונוכל לראות מי זאת?” הציעה רבקה וחבורת הבנות החלו לפסוע לכיוון הילדה החדשה, מסוקרנות לראות מי הדמות החדשה שהולכת להיכנס לחייהן.

“איך קוראים לך ובת כמה את?” שאלה רבקה את הילדה החדשה. “קוראים לי הלל, אני בת 11” ענתה הלל. “מאיפה הגעת אלינו?” שאלה שרה.  “הגעתי מבת ים. האמת שהייתי שמחה לדעת כמה משפחות יש בישוב?” ברכה ענתה שיש  150 משפחות וכך התפתחה שיחה מעניינת בין התלמידות, שגרמה להן להכיר יותר ויותר אחת את השניה.

 “בטח את עייפה מהדרך הארוכה, בת ים זה רחוק. לכן  אני מציעה שניפגש שוב מאוחר יותר, אולי בשעה 4:00.. ונמשיך לדבר” הציעה רבקה  “תודה על ההתחשבות זה באמת רעיון טוב אז נפגש שוב בשעה 4:00” ענתה הלל ולאט לאט התפזרה החבורה.  

בשעה 4:00 נפגשו שוב חבורת הבנות והן המשיכו להמטיר שאלות על הלל: “את תלמדי איתנו בבי”ס “יפה נוף?” “את טובה בחשבון? אם כן באיזו הקבצה תהיי?” “את שמחה שעברת לפה?” הלל השתדלה לענות על כל השאלות בסבלנות אך האמת שקצת התחילה להתעייף.

 כאשר חזרה לביתה חשבה לעצמה בלב האם באמת ייתכן שכל תלמידה חדשה שואלים כ”כ הרבה שאלות? והאם המורות פה נחמדות? המון שאלות התרוצצו במוחה של הלל.  לאט לאט הדברים התבהרו ונהיו הגיוניים ומוכרים יותר ויותר והקלו על ההשתלבות שלה במקום החדש. היא התחילה להרגיש ממש טוב עם  הסביבה החדשה רכשה לעצמה חברות חדשות.

הכל תנהל על מי מנוחות והיה בסדר עד שביום בהיר אחד נעלמה לברכה המכתבייה היקרה שקיבלה במתנה ליום הולדתה ה-11.  מיד החלו החשדות שרצו במוחה של מרים בלי הפסק. בהתחלה מרים אמרה:” זו בטוח הלל היא ממש התלהבה מהמכתבייה” אחר כך שרה המשיכה: “כן זו בטוח היא” אבל לעומתן אמרה רבקה:” זה ממש לא יפה לחשוד במישהי חדשה שרק עכשיו הצטרפה לכיתה, בטח ובטח כשאין הוכחות חותכות”.

בן רגע אחד כולן נסחפו והחלו לחשוד בהלל, והלל נפגעה מאוד עד עמקי נשמתה.  מעולם לא קרה לה שכל הכיתה היתה נגדה. אמנם היו מעט בנות כמו רבקה שניסו להגן על שמה הטוב של הלל, אבל בגלל שהן היו המעט שבמעט- היא המשיכה להיות “שק החבטות” של כיתה ו’ 2 בביה”ס.

כאשר המורה הבחינה בכך שכולן חושדות בהלל החליטה המורה להעביר שיעור על “עין טובה”. היא קוותה בסתר ליבה שיעזור הדבר, אבל להפתעתה קרה בדיוק הדבר ההפוך – החשדות רק גברו עד שהלל הגיעה למצב שסירבה להגיע לבית הספר ושקעה בבכי עמוק.

לאחר כשבוע וחצי התגלתה המכתבייה בתיקה של ברכה. בנות הכיתה הרגישו חרטה ובושה על מה שעשו ועל הדרך שהתנהגו. כולן הרגישו שיש להן חלק בדבר .

הבנות חשבו איך יוכלו לפצות את הלל ולבסוף החליטו להביא לה ספל מלא מכתבי סליחה וממתקים, ועל הספל היה רשום “לילדה הכי מדהימה סליחה ובאהבה מכל הכיתה”.

כאשר הלל קיבלה את המתנה התרגשה מאוד, מחלה בליבה מחילה גמורה לבנות שפגעו בה,  ואז החליטה שהישוב החדש –”אריאל”- הוא הבית הטוב ביותר שיכל להיות לה.   

סוף

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »