סליחה

לאחר שנכנסתי למיטה שמעתי הסתודדות מחדרם של אמא ואבא
“מה יהיה על יעל?” היא תמיד תחשוב שאנחנו ההורים שלה מלידה? “שאל אבא את אמא אובד עצות  “נולדתי  עקרה ולכן הייתי חייבת לקחת אותה מבית היתומים “אמרה אמא. “נחכה עוד קצת” אמר אבא.
 אמא נסתה להעביר נושא… כאב לה,  כאב לה הלב לדבר על הנושא הזה…
יעל שמעה הכל מההתחלה ועד הסוף ופרצה בבכי.  אמה החורגת (שזה ידעה יעל רק עכשיו)  ממש דאגה “מה קרה?” שאלה בדאגה. “כואבת לי הבטן!!” כיחשה יעל  היא לא רצתה להעציב את אמא “אם בבוקר לא תרגישי טוב ניקח אותך לרופא” אמרה אמא והלכה לישון. במיטה היה לגופי נח אך לא לליבי.
“מה יאמרו הבנות כשידעו שאני מאומצת?” התרוצצו השאלות במוחי. וכך נרדמתי.
בבוקר אחרי ששתיתי מן השוקו החם מיהרתי  ללימודים בתקווה שחברותי לכיתה לא יודעות שאני מאומצת.
אבל מישהי הקדימה אותי ותקוותי לא התגשמו כמו שרציתי כבר בדלת של הכיתה היה פתק ובו כתוב: לכאן לא מכניסים ילדים מוזרים!! (כגון: יעל שפרן)
כשנכנסתי לכיתה כולן צחקו עלי והסתודדו.  “מי רוצה להשתתף במשחק תלמידים ומורים?” שאלה אביטל. בהפסקה ניגשתי לאביטל “אני רוצה להיות מורה!” אמרתי  לאביטל. “נגמר” כיחשה אביטל  “חוצמזה” היא אמרה “אסור לי לדבר איתך!!” רציתי לבכות אבל במקום לפרוץ בבכי הרמתי רגלי ורצתי הביתה.
בבית פגשתי באמא. “מה קרה?” אמא נבהלה. “כולם צועקים עלי בבית הספר ואני לא רוצה לחזור לשם!!” אחרי מספר ימים בהם לא הגעתי לביה”ס (ולאף אחד לא היה אכפת חוץ מהורי כמובן…) אמרה אמא שזה בלתי אפשרי ונסענו לעיר שם רשמה אותי אמא לבית – ספר אחר (בלית בררה). שם היה לי טוב ואף אחת לא חיטטה לי בדברים ולא שאלה למה הגעתי באמצע שנה. יום אחד (שכבר הייתי אם לכמה בנות ב”ה) הלכתי לדאר שם חיכתה לי מעטפה:
סליחה מבקשים על דברים רעים שעשית
סליחה!
סופסוף הבנו אותך…
אוהבות כיתה ג’ לשעבר.
הדמעות שלי נזלו ללא הפסקה…

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »