מנהרת הזמן

מנהרת הזמן

ואביהם של ישראל

 

“איזה צדיק הרב מרדכי אליהו!”, 

“נכון יהודה אתה צודק.”    

“המורה, אפשר עוד סיפור על הרב מרדכי? 

“לא, כבר מאוחר עוד מעט יוצאים להסעות”

“אמא”, “כן חמוד, איך היה היום בביי”ס? יש לך שיעורי בית?” 

“כן. יש לי שיעורי בית, אני צריך לכתוב סיפורים על הרב מרדכי אליהו.”

“אמוש,” “כן, תמר חמודה מה שלומך? יש לך שיעורי בית?” 

“כן יש לי, אני צריכה לכתוב סיפורים על הרב מרדכי.”

“הי גם אני צריך לעשות את זה, את רוצה שנעשה את זה ביחד?”  

“כן בשמחה, אנחנו יכולים לעשות את העבודה עם הספר של הרב מרדכי שאתמול קיבלנו.”

” אז בואי נתחיל לקרוא ולכתוב” “איזה צדיק הרב מרדכי” אמרה תמר

“אמא, כתבנו את כל הסיפורים שיש בספר, אנחנו רוצים עוד סיפורים.”

“אתם יכולים להיזכר באיזשהו סיפור ששמעתם על הרב.” 

  “אמא אפשר שנלך לגינה?” “כן. אתם יכולים” 

“תמר, בואי נתארגן ונצא.”

 הלכנו והלכנו ולא נזכרנו בשום סיפור, אפילו לא אחד. עד שלפתע ראינו מערה ונכנסנו אליה. פתאום ראינו דלת נפתחת, מיד ברחנו, לא ידענו מה לעשות.

אבל אחר כך נרגענו ונכנסנו עוד פעם למערה. הדלת עדיין נשארה פתוחה. 

יהודה היה אמיץ, יותר ממני אבל לא היה לי מה לעשות אז הלכתי איתו. בהתחלה ממש נבהלתי, כמעט צעקתי הצילו! יהודה ניסה להרגיע אותי ואמר לי: “אין לך מה לדאוג, אני יודע זה קצת מפחיד. אבל יש לנו כאן פלאפון ואם יקרה לנו משהו, נתקשר לאמא או למישהו שיציל אותנו”

   “טוב אז בוא נמשיך” 

הלכנו והלכנו ואז ראינו נקודת אור קטנה, רצנו אליה ולאט לאט היא נהייתה יותר ויותר גדולה.

עד שהגענו אליה, זה היה חדר קטן, נכנסנו אליו, והיתה שם עוד דלת, פתחנו אותה, וראינו שאנחנו בבית של מישהו. שמענו דיבורים, הצצנו מאחורי הדלת וראינו את רחל אחותו של הרב מרדכי אליהו, יושבת עם חברה שלה.

לרגע הבנו שעברנו זמן, לזמן של הרב מרדכי.

ורחל מספרת: “כשאחי היה ילד קטן הוא היה אוהב לשחק ב”בית משפט” הוא היה רואה ילדים רבים, מושיב אותם מולו ועושה להם משפט. לבסוף, הוא היה אומר מי אשם, ועושה שלום ביניהם. היה לנו שכן שאמא שלו היתה ‘עם הארץ’ לגמרי. כשמרדכי הצעיר היה ילד, הוא החליט לקחת את הבן שלה לבית הכנסת כדי ללמד אותו איך להתפלל ואיך ללמוד. יום אחד אמא שלו נכנסה אלינו הביתה והתחילה לצעוק שקרה לה אסון והילד שלה הפסיק לדבר. היא ביקשה שאמא שלי תרד אליה הביתה לראות למה הילד לא מדבר. אמא שלי ירדה, התבוננה בנעשה והרגיעה אותה. פשוט, הילד שלה היה באמצע תפילת שמונה-עשרה.

אמא שלי ע”ה הכירה בכישרונותיו של הבן שלה, מרדכי, והייתה אומרת לכולם שהוא עוד יהיה רב ראשי לישראל. זה לא היה פשוט, כיוון שחיינו בתקופה של מחסור. הרבה בחורים עזבו בימים ההם את הישיבה, גם בחורים מבתים טובים. פשוט לא היו תנאים ללמוד. בקושי היה שם אוכל ראוי לשמו. אמא שלי ע”ה עשתה את כל מה שביכולתה כדי שמרדכי הצעיר יוכל להישאר ללמוד בישיבה. אחיה, הרב יהודה צדקה, עזר לאמא להחזיק אותו בישיבה. היא לא זכתה לראות אותו מכהן כרב ראשי לישראל, אבל זכתה לראותו כדיין גדול בבית הדין בבאר-שבע.”

“הרב מרדכי היה צדיק מגיל קטן!”

“בואי נכתוב את הסיפור במחברת, ונצא”

וכך חזרנו הביתה וסיפרנו הכל.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »