מלכת הכיתה
מאת: יהלי ביטון
כיתה: ה’1
מחנכת: שוש לנקרי
בי”ס-: הרא”ה אשדוד
טלפון בי”ס: 088666433
שלום לי קוראים מיה ואני רוצה לספר לכם על מושג שבוודאי כולם מכירים “מלכת הכיתה “.
בבית הספר יש ילדה ושמה רונית והיא ילדה שתלטנית כל הזמן מחליטה ושופטת.
ערב אחד הפעמון צלצל פתחתי את הדלת וראיתי את דודתי מעיין.
ואני שואלת: מעיין מה את עושה פה בשעה מאוחרת?
והדודה אומרת: באתי לבקר אפילו עשיתי קצת קניות וקניתי לך הפתעה.
ואני שואלת: היכן ההפתעה?
והדודה אומרת: הנה סריג צבעוני וחמים במיוחד בשבילך מחו”ל.
ואני אומרת: הסריג הזה מאוד יפה תודה דודה מעיין.
והדודה אומרת: לכי למדוד אני רוצה לראות את הסריג עלייך.
אני : דודה זה יפה מאוד, אני מחר אלבש את זה לבית ספר.
הגיע יום חדש ועכשיו הזמן לקום וללבוש את הסריג החדש שלי וללכת לבית ספר.
כמו בכל בוקר התעוררתי, והתכוננתי לבית הספר.
אמא מסיעה אותי לבית הספר בכל בוקר.
אני יורדת מהאוטו, פתאום… כולם צוחקים ומסתכלים עלי , אני מגיע לכיתה ושוב כולם מתחילים לצחוק .
כלל לא התייחסתי ישבתי במקומי וחיכיתי שהמורה תגיע.
סיימנו שיעור שפה ואנגלית ויצאנו להפסקה , וכל הבנות בכיתה שהן תחת השפעתה של רונית “מלכת הכיתה” מתלחששות עלי ומספרות עלי סיפורים ועוברות לידי ומדברות לא יפה.
ואני לא ידעתי איך לקבל את התחושה שמרכלים עלי, ואיני יודעת מה לעשות??
הסתיים לו עוד יום בבית הספר, חזרתי הביתה ואמא רואה אותי זורקת את התיק ורצה לחדרי בוכה ,
אמא שואלת: מה קרה מיה?
אני עונה: אמא רק נכנסתי לבית ספר וכולם התחילו לצחוק עלי, ולהסתכל עלי , ולרכל..
ואני לא יודעת למה? מה עשיתי שהם מתנהגים אלי בצורה כזאת !
אמא מרגיעה ואומרת: אני אברר את זה מחר עם המורה, ונראה מה קרה.
שירדה החמה אמא ניגשה ואמרה עכשיו חמודה תלכי לישון כבר מאוחר.
אך כשאני ישנתי אמא ביררה עם המורה על המקרה שקרה.
עלתה השמש והפעם אמרתי לעצמי: לא אלך עם הסריג !
חשבתי שצוחקים עליי בגלל הסריג ,מכיוון שהוא לא מהארץ.
ובישראל יש אופנה קצת שונה. אז חשבתי שאם אבוא מחר עם הסריג יצחקו עלי שוב.
אז לא רציתי להיות שוב מובכת.
הגעתי לבית הספר ואף אחד לא הוציא צחוק מהפה .
חוץ מרונית “מלכת הכיתה” וחברות שלה.
וצדקתי!! כמו שאמרתי היום בבוקר זה בגלל הסריג.
בסיומו של שיעור תורה ומתמטיקה יצאנו להפסקה, אבל קרה משהו מוזר.. רונית והחברות שלה פשוט עצרו אותי באמצע משחק ואמרו :
רונית: אם עוד פעם אחת תביאי את הסריג הזה לא יחשבו שאני מלכת הכיתה יחשבו שאני הליצנית של הכיתה.
אני שואלת: למה?
רונית: כי יחשבו שככה אני מלמדת אתכם להתלבש וזה לוקח ממני פוקוס.
רונית: תודה, ושלום.
אני אומרת למורה: מספיק נמאס לי מההתנהגות של רונית , המורה את יכולה למצוא איזה שיטה כדי שלא רק אחת תחליט מה נשחק ומה נעשה?
אז עלה למורה רעיון!!
המורה: דווקא כן , אחרי ההפסקה קראי לכולן כדי שאוכל להסביר את המשחק!
אני הלכתי כבר לקרוא לכולן, כולן יושבות בכיסאות והמורה מסבירה.
המורה: למשחק קוראים “מלכה ליום אחד” כל ילדה תבחר בכל יום משחק ואתם תשחקו מה שהיא תרצה!
ועכשיו לא רק רונית “מלכת הכיתה” אלא כל בנות הכיתה.
ומאותו יום רונית למדה לכבד גם ילדות אחרות, ולשחק עם כולן.
והיה לי כיף להגיע לכיתה כל יום.
