שלום קוראים לי יורם, אני בן 11, בכיתה ה, אני ילד סקרן מאוד, שאוהב לאסוף חפצים ישנים ומשונים שבדרך כלל אנשים אוהבים לזרוק לפח או מוסרים לחברים, מכיוון שהם לא מבינים את הערך הרב שיש לחפצים האלו. אני אוהב לשחק עם חבריי הטובים דביר ודור לאחר יום הלימודים. דביר גר לידי, אנחנו שכנים. דור גר ברחוב הסמוך. חבריי הטובים אוהבים את התחביב שלי, וביחד אנחנו אוספים דברים מיוחדים שאנחנו חושבים שיום אחד יהיה להם ערך רב מאוד. החלטנו לקרוא לחבורה שלנו “חבורת אוספי המטמון”, ובקיצור חא”מ, אנחנו משתמשים בקיצור כקוד כשאנחנו לא רוצים שיבינו על מה אנחנו מדברים.
לפני כחצי שנה, מצאנו טלפון נייח (טלפון של בית ) , ישן, בצבע צהוב-לבן, ליד המחזורית. הטלפון היה במצב לא טוב, מעט שבור, מלוכלך. אני מבין למה אנשים זרקו אותו, אבל החבורה שלנו חשבה על העתיד. לקחנו את הטלפון ניקינו אותו, שיפצנו ותיקנו את מה שהיה אפשר לתקן. בטוח בעתיד ירצו לקנות מאתנו את הטלפון כי הערך שלו יהיה גבוה. אנחנו בטוחים כי הטלפונים משתכללים במהירות רבה, ותמיד כיף במוזיאונים להיזכר מה היה לנו פעם…
יום אחד, יום רגיל לגמרי החלטנו “חבורת אוספי המטמון” לצאת למבצע איסוף חפצים מיוחדים, מכיוון שחג הפסח קרב ובא. תמיד לקראת חג הפסח אנו מוצאים מציאות וחפצים רבים וטובים. מיד עם סיום יום הלימודים טיילנו בשכונתנו, והאמת לא מצאנו שום דבר מעניין. דביר הציע שנרחיב את המבצע וננסה למצוא גם בשכונה שקרובה ליער. האמת, לא חשבנו שיש מה להפסיד, ולכן הסכמנו. לקראת סוף הרחוב, שקרוב ליער מצאנו מכונת תפירה, שזו מציאה אמתית! דור אמר שאם מצאנו פה משהו, כדאי לנו לבדוק גם ביער, אולי נמצא דברים נוספים שהמטיילים השאירו ביער.
