מזרק הפלאים

שמי עמיאל ואני לומד בכיתה ו’1 המידה שאני הכי אוהב היא מידת  החסד.
לכל אדם יש לב ,יש לב שמח ויש לב אוהב ,יש לב כועס ויש לב רע יש לב טוב ויש לב מלא נתינה .
אצל כולם הלב פועם ומתקתק כמו שעון.
ערב אחד לקול תקתוקו של השעון צץ במוחי רעיון !!
להקים בית חולים ללבבות “חולים” –רעים ,כועסים ועצובים.
להמציא זריקת פלאים שתבריא את החוליים.
התחלתי להכין את הזריקה מ: 30% בקור חולים
                                       30% צדקה
                                       30%  נתינה
                                       ו10% גמילות חסדים
ערבבתי את הכל יחד ונתתי בשמחה לאחות רננה האחראית לטיפול בחולים.
הגיע אדון שמעולם לא נתן צדקה , אחרי שקיבל את הזריקה ועוד יום אשפוז התחולל הנס והוא התחיל לתרום לכל הנזקקים.
לעת ערב הגיע רונן שמעולם לא הלך לבקר חולים ,האחות רננה נתנה לו את הזריקה ולאחר שלושה ימים ,הבריא רונן והלך בשמחה לבקר חולים.
וכך חולים רבים נכנסים ויוצאים, מקבלים את הזריקה ויוצאים “בריאים” עד שנגמרה תרופת הפלאים.
חשבתי מה עושים?
פניתי לאותם מטופלים שיתרמו כדי שאוכל להשיג עוד תרופה למזרק הפלאים, וכולם כמובן תרמו בשמחה-כי מנסיונם ראו שזו זריקה מוצלחת .
מרב שמחה התחלתי קופץ, ליבי עולץ,דופק כמו שעון
ושומע את תקתוקו של השעון,
מקיץ מן החלום,
הלוואי שיום אחד יתגשם החלום “ועולם חסד יבנה”