לשוב הביתה

השמש החלה לשקוע והשמיים נראו כמו שמיכה אדומה שמכסה את שמי הקיבוץ.

ריח הדשא הקצוץ התפזר לכל עבר.

בארי שכב על הדשא הלח והביט בשמים האדומים ובליבו ידע, ששום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה……

מידד ישן שינה עמוקה, שלפתע שמע את בארי צועק “מידד קום מהר, צריך לברוח, יש אנשים רעים בקיבוץ שרוצים לתפוס אותנו”.

מידד קם בבהלה, קפץ מהמיטה לקח את המשקפיים שלו במהירות ויצאו דרך החלון של החדר.

מידד ובארי החלו לרוץ בשיא הכוח, האנשים הרעים הבחינו בהם והחלו לרדוף אחריהם תוך כדי צעקות לעברם שיעצרו.

מידד ובארי בשארית כוחותיהם רצו לכיוון הפרדס האחורי שבתוך הקיבוץ. בארי כמעט נפל, אך מידד לא ויתר לו ומשך אותו אחריו.

“אסור לנו לעצור לרגע אחד” אמר מידד, תוך כדי ריצה בעודו מחזיק לבארי את היד. “אנחנו נלחמים על החיים שלנו” צעק “אסור לנו לותר”.

הם עברו דרך הבתים והרפת ,מפחדים להביט לאחור.

הם הגיעו לפרדס, עברו בין העצים, לפתע נשמע קול מוזר מבין העצים ” היי אתם שם …. בואו אליי….” מידד ובארי נבהלו לרגע. “אל תפחדו אני אעזור לכם”.

הם התקרבו בזהירות לכיוון שממנו נשמע הקול. לפתע הם ראו גזע חלול שאפשר להיכנס אליו.

מהגזע הבהב אור מוזר. “למה אתם מחכים?” היכנסו מהר פנימה”. אמר הקול.

מידד ובארי קפצו פנימה בלי להביט לאחור. 

מידד ובארי היו מופתעים ממה שנגלה לעניהם , עולם קסום, שבחיים לא חשבו שקיים.

השמים היו בצבע צהוב, העננים  היו בצבע סגול, האדמה בצבע ירוק.

הכול היה צבעוני ושמח.

לפתע הם הבחינו שמתקרבים אליהם יצורים קטנים ומצחיקים.

“היי מי אתם?” שאלו בארי ומידד.

“אנחנו פשקינים” אמרו האנשים.

“מה זה המקום המוזר שאנחנו הגענו אליו?” שאלו מידד ובארי.

“המקום הזה נקרא קולולנד” אמרו האנשים המוזרים.”
פה כולם תמיד שמחים ואוהבים”.

“באמת?” התפלאו בארי ומידד.”אצלנו יש גם טוב וגם רע. אנחנו הגענו אליכם כי ברחנו מאנשים רעים שרצו לתפוס אותנו ולקחת אותנו לארץ שלהם ושם אף אחד לא רוצה להיות, ממש מפחיד שם”.

“אל תדאגו” אמרו הפשקינים “אנחנו נשמור אליכם,פה אתם מוגנים”.

“אנחנו נדאג להחזיר אתכם לבית בבטחה”.

מידד ובארי שמחו מאוד.

הם הלכו אחרי הפשקינים שהובילו אותם דרך שדה תותים. בארי ומידד טעמו מהתותים והטעם היה נפלא.

לפתע הגיעו לשער פרחים גדול. “מפה אתם בטוחים” אמרו הפשקינים.

מידד ובארי נופפו להם לשלום ואמרו להם תודה על העזרה והדאגה ונכנסו לתוך שער הפרחים הגדול.

“מידד… מידד… מידד!!!! קום כבר” צעק בארי, כמה אתה ישן?”

בארי משך את השמיכה של מידד. “צריך להגיע לבית ספר, יש לנו שיעור אנגלית עוד עשר דקות”.

מידד קם בקפיצה מהמיטה .”אני לא מאמין הכול היה רק חלום” אמר מידד.

“אולי הפשקינים יעזרו לנו גם במבחן באנגלית” אמר מידד

“הפשקיי מי???” שאל בארי ולא הבין מה עובר על חברו.

“עזוב עזוב,  כנראה הכול היה רק חלום בוא נרוץ לכיתה”.

“מידד?,למה כל הכרית שלך מרוחה בתותים????.

 

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »