הכדורגל
נהוראי אברבוך כיתה ה אורטל
אתמול הלכנו למגרש רמב”ם שנמצא בשכונה בה אני גר בבאר שבע. ברמב”ם היו הרבה שחקנים של כדורגל, כולם היו חברים שלי ושל אחי הגדול. ביקשנו מהם רשות להיכנס למשחק ושיחקנו איתם יחד.
הייתי נגד אח שלי הגדול. במשחק הראשון הפסדנו להם, במשחק השני נצחנו אותם ובמשחק השלישי כל קבוצה התאמצה מאד לנצח. היינו מאד מרוכזים, רצנו מהר אחרי כל כדור והיה מאד קשה להכניס גול. כל קבוצה שמרה מאד על השחקנים היריבים ולא אפשרה להם להכניס את הכדור לשער. לאחר הרבה ניסיונות ניצחנו אותם ואז הם התחילו לפגוע באח שלי הגדול שהוא הפסיד לאחיו הקטן.
אח שלי הגדול מאד נפגע מהדברים של חבריו ולכן הוא הלך לאמא בוכה. אמא שלי הגיעה למגרש ומאד כעסה על הילדים הפוגעים. היא הסבירה להם שהחשוב מכל זה לדעת לכבד את המפסידים. אמא נשארה איתנו וראתה איך אנחנו משחקים בצורה יפה ומכבדת. אמא החמיאה לנו וקנתה לכולם ארטיקים. אין כמו אמא!
המשכנו לשחק בהנאה גדולה לאחר שאמא חזרה לבית וידענו לכבד אחד את השני כמו שאמא לימדה אותנו. לאחר אותו יום למדתי מסר חשוב לחיים שילווה אותי כל הזמן.
