ביישוב אפרת שליד ירושלים יש בית ספר בשם אריאל. בבית ספר יש הרבה כיתות וילדים. יום אחד הגיעה לכיתה ג’ ילדה חדשה שקראו לה יוכבד.
כשהמורה הציגה את הילדה בשמה הרבה ילדים צחקו על השם שלה, חוץ מילדה אחת בשם רוני שלא צחקה. רוני ניגשה לילדה ושאלה אותה אם היא רוצה לשחק איתה בהפסקה, יוכבד השיבה שכן. המורה ראתה שרוני ויוכבד מדברות וביקשה מיוכבד שתשב ליד רוני. אחר כך, המורה ביקשה מהתלמידים להוציא חוברת חשבון והשיעור המשיך.
אחרי השיעור היה צלצול שסימן את ההפסקה. כל הילדים צעקו “יש”, רוני ויוכבד יצאו החוצה ושאר הילדים נשארו בכיתה. הילדים שנשארו בכיתה דיברו בניהם והחליטו לעשות חרם על יוכבד ורוני ולא לדבר ולשחק איתם. כשיוכבד ורוני חזרו לכיתה, אמרה אחת הילדות “מהר הן מגיעות, אל תדברו איתן טוב?” וכולם ענו ביחד “טוב”. רוני נכנסה ושאלה “מה אתם עושים?” ואף אחד מהילדים לא ענה לה. דוד שאל את נדב “אתה יכול להביא מהמזכירות מספריים”? ונדב ענה שכן. רוני אמרה “יש לי בקלמר, אתם יכולים לקחת לי”, אבל אף ילד לא ענה לה. יוכבד ורוני יצאו מהכיתה. יוכבד שאלה את רוני “מה קרה?” ורוני ענתה לה “אף אחד לא מדבר איתי ולא מתייחס אלי”. יוכבד אמרה לה “אל תדאגי, אנחנו לא צריכים ילדים שמתנהגים ככה”. רוני ענתה לה “את צודקת, בואי פשוט נתעלם מהם ונשחק. לא תיארתי לעצמי שאפגוש ילדה כזאת צדיקה”. יוכבד אמרה לה “תודה”. רוני שאלה “את רוצה בסוף לשחק איתי? ויוכבד השיבה “כן. הבאתי גומי מהבית, את רוצה לשחק איתו?”. רוני השיבה שזה רעיון ממש טוב והם שיחקו ונהנו ביחד. פתאום ילדה אחת בשם איילת הגיעה ושאלה אם היא יכולה להצטרף למשחק. רוני אמרה “כן, אבל בתנאי שתבקשי סליחה שהשתתפת מקודם בחרם”. איילת אמרה “אני מבקשת סליחה”. יוכבד אמרה לאיילת “בואי, עכשיו תורך”. אחרי כמה דקות היה צלצול והילדות אמרו “אוף נגמרה ההפסקה, צריך לחזור לכיתה ולהפסיק לשחק”.
המורה הגיעה לכיתה ושאלה “מי שיחק עם יוכבד בהפסקה?”, רק שתי ילדות הצביעו. המורה שאלה “למה רק שתי ילדות מצביעות? קרה משהו בהפסקה? טוב אני לא אדבר על זה עכשיו, אבחר כמה ילדים שיסבירו לי מה קרה בסוף השיעור”. המורה ביקשה להוציא חומש וחוברת תורה ואמרה “היום נלמד על אישה צדיקה שהייתה אמא של משה רבנו ושמה יוכבד”. רוני הצביעה, המורה אמרה “כן רוני”. רוני אמרה “אני חושבת שגם יוכבד שלנו היא צדיקה”. המורה אמרה “כל הכבוד רוני שאת מתייחסת כל כך יפה ליוכבד”.
בסוף השיעור המורה קראה לדוד ולרוני ושאלה אותם מה קרה בהפסקה ולמה רק שתי ילדות שיחקו עם יוכבד. דוד ענה שהילדים החליטו לא לדבר ולשחק עם יוכבד ורוני בגלל שלדעתם השם של יוכבד מצחיק. רוני אמרה “אני הבנתי את זה מאיילת שהצטרפה למשחק שלי עם יוכבד”. המורה אמרה “עכשיו הבנתי מה קרה”.
שהתחיל השיעור הבא, אלה הרימה יד וביקשה לדבר. המורה נתנה אמרה לה “כן אלה”. אלה אמרה “אני רוצה לבקש סליחה מיוכבד ומרוני”. ואז גם שאר הילדים הרימו את היד וגם רצו לבקש סליחה. המורה אמרה “אני מקווה שזה לא יקרה עוד פעם ושלמדתם שכל ילד הוא יקר וחשוב לדבר יפה ולשתף את כל הילדים גם אם חושבים שמשהו שהוא עשה מצחיק”.
