יומני היקר

יומן יקר, אתה לא מבין מה יש לנו היום , היום זה יום מיוחד,

ואנחנו חוגגים את חג שמחת תורה.

בעוד כארבעה ימים יש לי יום הולדת 11, איזה כיף לי.

אבא ואמא אמרו לי שהם הכינו לי יום הולדת יפה ומיוחדת.  

בבוקר חג שמחת תורה, סבא וסבתא היו אצלנו, וכאשר התעוררתי

ראיתי את סבתא שלי עם טלפון ביד, הייתי בהלם וחשבתי שהיא לא שומרת שבת ומחללת את החג. אבל אחרי כמה דקות, אבא שלי בא, ושמעתי אותו מספר לאמא שלי בחדר, שפרצה מלחמה בדרום.

באותו רגע הלכתי מהר לסבתא שתספר לי מה קרה? והיא התחילה לספר ולהגיד לי שאסור לצאת מהבית, והרב אמר שכל הילדים יחזרו הביתה,  ולא יהיו השנה הקפות.

הצטערתי מאוד לשמוע.  מה בלי הקפות?! בלי ממתקים?! בלי חברות?!  אוף, די אני לא מאמינה,
ורגע מה עם היום הולדת שלי?

והאם אבא שלי הולך לצבא? מה להיות לבד בלי אבא?

מה הולך פה?

סבתא הרגיעה ואמרה שהכל בסדר, ושאבא לא הולך לצבא.

אז נרגעתי קצת, אבל חששתי מאוד מה יקרה.

מה אם זה יגיע גם לצפון? מי יעזור לנו? מה יהיה?

אחרי זמן, רציתי ללכת לחברה שלי נטע, אבל אימי אמרה שאסור לצאת מהבית, ושלנטע קשה יותר ממה שקשה לך.

שאלתי למה לנטע קשה יותר? וענתה לי שנטע לא ידעה כלום, עד שהגיעה לבית כנסת, ואחרי כמה דקות אמרו לה שיש מלחמה. היא נלחצה מאוד וישר באה אליי הביתה.

כשהגיעה, נזכרתי במשפט שאמי אמרה לי שקשה לה מאוד.

והייתי חייבת לא לבכות ולהיות חזקה.

שיחקנו, אכלנו, עד ששכחנו בכלל מהמלחמה.

 

אחרי ארבעה ימים, בוקר יום ההולדת שלי הגיע, רציתי שיעשו לי משהו, חיכיתי מלא זמן במיטה, שיספיקו להתכונן. אבל, שקמתי שמעתי בשורות לא טובות.

הבן של החברים הכי טובים שלנו יקיר לוי נפל במלחמה.  

זה הבן של המורה שלי, שכל הזמן אמרה: “הוא בצבא, הוא אלוף”.

היה לי קשה לשמוע את הבשורות, הכרתי אותו ממש טוב, צחקנו ביחד ועשינו כיף תמיד.

בכיתי והלכתי לחדר שלי.

חברות שלי באו לקרוא לי לפגישה, לדבר על המצב.

סיפרתי לחברותיי ולמורה שיש לי יום הולדת, אבל איני יכולה לחגוג בגלל המצב.

שחברותיי שמעו את המצב, החליטו להכין לי יום הולדת בהפתעה.

החברות הכינו לי מסיבת יום הולדת ממש שווה וכיפית והצליחו להרים לי את מצב הרוח.

שמחתי עד השמים ושמחתי שיש לי כאלו חברות טובות.

הלכתי לישון, כשהתעוררתי בבוקר סיפרו לי שהבן של המורה שלי לאומנות במצב קשה מאוד, התהפך מטנק וצריך לקרוא תהילים לרפואתו.

שאלתי את אמא איך קוראים לו? ואמא ענתה לי נערן אשחר.

נזכרתי לעצמי שהוא היה מנגן ביום העצמאות ובטקסים של היישוב.

אני חיבת לקרוא תהילים ואולי להציל חיים של בנאדם!

ואם אני יכולה לעזור במצב, אני חיבת לעשות ולתרום כמה שאני יכולה.

נסעתי מהר בקורקינט לנטע וקראנו תהילים ביחד לרפואתו.

כשסיימנו לקרוא תהלים, אמא של נטע, אמרה לנו שהוא נפטר.

הצטערנו מאוד, וכאב לנו על המורה שלנו.

 

הגיע יום שבת בבוקר, אבא ואמא שלי הכינו לי יום הולדת בהפתעה.

קיבלתי מתנה עוד 2 צ‘ארמים לפנדורה.

שמחתי ונהניתי ממש.

מי שיש לו יום הולדת יכול לבקש,  ואני ביקשתי דבר אחד,

שהמלחמה תיגמר ושנזכה לגאולה במהרה.

 

 

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »