קוראים לי שמעון ואני כותב יומן בגלל שעוד שבוע אנחנו עוברים דירה והכתיבה עוזרת לי מאוד לבטא את הרגשות שלי.
יום ראשון
השעה הייתה 8:30 , אימי אמרה לי לקום מהמיטה, רצתי לצחצח שינים התלבשתי מהר לקחתי את האוכל ובאתי לצאת אבל בדיוק אימי אמרה לי שהיא תיקח אותי כי בית הספר החדש רחוק מהבית שלי מאוד, שכחתי לציין שעוד לא ראיתי את בית הספר החדש. בדיוק הגענו לבית הספר החדש ששמו “לומדים בכיף”. והמנהל היה שם בכניסה והסביר איפה הכיתה שלי ואיפה כל דבר. היה שם ילד עם חולצה כחולה, משקפיים כתומות ומכנסיים שחורות והיו עוד שני ילדים לאחד היתה לו חולצה שחורה עם כיתוב בלבן ולילד שני היו מכנסיים בצבע שחור וחולצה בצבע אדום. נכנסתי לכיתה ואני רואה הרבה ילדים והתביישתי מאוד, המורה הראתה לי את מקום הישיבה שלי, ולאחר מכן כל ילד אמר את שמו לפי הסדר והמורה התחילה ללמד והיה יפה ומרתק.
כשהיה צלצול כל הילדים הלכו למגרש שחקנו כדורגל שלושה ילדים באו וצחקו עלינו אבל אז שלושה ילדים מכיתה אמרו לי שאלה רק ילדים שמציקים סתם שאלתי: “מה השמות שלהם?” וה ענו לי :”בני ,יצחק ושלום”.
בסך הכול היה בסדר חזרתי הביתה ואימי אמרה לי שמחר אני מבקר את סבא שלי וביקשה ממני לבחור שלושה ילדים שגם יצטרפו אליי לסבי. כמובן שבחרתי את ,בני ,יצחק ושלום, שעזרו לי היום התקשרתי אליהם והזמנתי אותם.
יום שני
קמתי השכם בבוקר ואספתי את החברים החדשים שלי, לקחנו את כל החפצים שלנו והלכנו לבית הספר ללמוד. כשחזרנו, הלכנו לבית של סבי ושם סבי סיפר לנו סיפור על אוצר שמצא ושיש אוצר נוסף שאינו יודע היכן הוא. הוא גם אמר שיש לו מפה ולכן ביקשנו את רשותו ללכת מחר ולחפש את האוצר עפ”י המפה והוא הסכים בתנאי שנחלק את השלל שווה בשווה בין כולם.
החברים ואני ערכנו רשימה מפורטת בה רשמנו את הציוד שלו אנו זקוקים, כמו כן כל אחד ואחד ארז את חפציו האישיים וקבענו להיפגש בתום יום הלימודים בבית סבי.
כולנו היינו מאוד נרגשים ומלאים בציפיה שנצליח באתגר.
יום שלישי
קמתי בבוקר והלכתי לבית הספר. חזרנו לבית סבי אני וחבריי ונסענו בעקבות האוצר האבוד, הגענו למקום המיועד והתחלנו בחיפושים נרחבים מכיוון שהחשיך סיימנו את החיפושים, והתארגנו לשינה כי היינו מאוד עייפים ומותשים אז הקמנו מחנה וישנו יחדיו ומאוד נהנינו מזה .
לאורך כל היום סבי עודד את כולם והרים את המורל.
יום רביעי
כולנו קמנו השכם בבוקר ומיד לאחר ארוחת הבוקר התחלנו את החיפושים אחר האוצר.
התבוננו היטב במפה והחלטנו פה אחד על הנקודה שממנה צריך להתחיל לחפור.
חפרנו שעות רבות ולצערנו הרב לא מצאנו כלום, חבריי ואף אני היינו עייפים מאוד ומאוכזבים אך למרות זאת לא אבדה תקוותנו בזכות סבי היקר שעודד אותנו רבות ובעקבות הפצרותיו לא להתייאש המשכנו בחפירות עד החשכה ופתאום חברי יצחק צעק “יש כאן משהו” כולם רצו אליו והמשיכו לחפור במהירות לפתע נגלתה לעיננו תיבה בגודל בינוני הסרנו את כל העפר מעליה ונתנו לסבי לפתוח, כאשר סבי פתח את התיבה מחזה נדיר נגלה לעיננו, בתיבה היו מטבעות זהב, אבנים יקרות ותכשיטים רבים.
חזרנו הביתה שמחים ומרוצים מכל החוויה הזאת ואני הבנתי שאין יאוש כלל וצריך לא לוותר ולהתמיד ולדבוק במטרה.
