יומנו של חייל במלחמת חרבות ברזל

מוצאי שבת, מוצאי שמחת תורה, ליד קיבוץ רעים

יומן יקר! אמנם אתה עדיין לא מכיר אותי, אבל זו בהחלט התחלה ראויה. שמי יעקב לוי, אני בן 29, יש לי 2 ילדים חמודים ואני גר בשדרות. היום בשעה 6:30 בבוקר נשמעה אזעקה ברחבי העיר. היו מטחים כבדים מאוד. ידענו שזה משהו לא רגיל. התחלנו לשמוע יריות מהבית ממולנו. יצאתי מן הממ”ד כדי לקחת הטלפון (כמובן שמותר כי זה סכנת חיים) וקצת אוכל לי, לאשתי ולילדים. פתחתי את הטלפון וראיתי שיש אזעקות גם בגוש דן, שהתחילה מלחמה ושאני מגויס בצו 8 לצבא. הלכתי להוריד מהמחסן הגדול את המדים הירוקים ואת הנשק, התלבשתי ונסעתי במהירות הבזק למפקדת האוגדה שליד קיבוץ זיקים. בדרך ראיתי מחבלים מסתובבים בחופשיות בעיר וחוטפים אנשים, זקנים וטף. את המחבלים שלא  חטפו יהודים הרגתי. הגעתי למפקדת האוגדה ואמרו לי שאני צריך לנסוע  ולהלחם בקיבוץ בארי מכיוון ששם יש את הכמות הכי גדולה של מחבלים והריסות. כמובן שראיתי את ההריסות. הייתי עצוב וקרוע לב. רציתי לצרוח, לבכות ולהתפלל באותו הזמן אך לא יכולתי מכיוון שהייתי צריך להלחם. הצלתי אנשים וגם שם הרגתי מחבלים ארורים. בהמשך היום הועברתי לאיזור קיבוץ רעים, היכן שהתרחשה מסיבת הטבע. הצלחתי גם שם להציל אנשים ולהרוג מאות מחבלים. בזמן הזה היו עוד 20 אזעקות בשדרות ואישתי וילדי היו כל הזמן, גם בזמנים שלא היו אזעקות, בתוך ממ”ד ביתנו. טוב, אני צריך ללכת, המפקד קורא לי. 

בברכת “כן המפקד”, להתראות ושנשמע בשורות טובות, יעקב.

 

יום חמישי, י”ז בכסלו, בית החולים בלינסון- פתח תקווה

יומני היקר! סליחה שנעלמתי לאחרונה, היו הרבה מאוד משימות ונכנסנו לעזה, בטח כבר ראית בחדשות. כרגע אני שוכב על מיטת בית החולים. כן, זה אני זה שנפצעתי בעזה, נכנס לי כדור לרגל. כואב לי וקשה לי להסתדר לבד. ברוך ה’ שאני במצב קל. לאחרונה נפגשתי הרבה עם הילדים ואישתי וגם הם כבר לא במצב סכנה מפני שהם התפנו למלון ‘לאונרדו פלאזה’ שבאילת. מקווה מאוד שבקרוב נחזור לבית שלם איך שהוא היה ושלא יהיו לנו בעיות יותר עם חמאס עם הרשע כי כולם שם כבר ימותו. באהבה ומקווה שהפרק הבא יהיה כבר בביתנו שבשדרות, ממני, יעקב.

פרק עתידי- יום שני, א’ באדר ב’, בית

שלום יומן! סליחה ששוב נעלמתי, אבל הבראתי וחזרתי ברוך ה’ לצבא להלחם בעזה. עכשיו, אחרי לחימה רבה וקשה, שקללה המוני אבדות לעם ישראל, חזרנו לביתנו. ברוך ה’ שלא קרה לו נזק. כמובן, שכיסחנו את החמאס וכרגע אין יותר מחבלים וגויים בעזה. כמו שכבר הבנת, כבשנו את כל עזה, כולל חלקי גוש קטיף!

אני ממש מקווה שבקרוב ממש נעבור דירה- לגוש קטיף! בברכת “כן יאבדו כל אויביך ה'”, אוהב יעקב.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »