א’ בניסן תרצ”ט
יומני היקר שלום!
זה הגיע! נולד לי אח קטן!
אחי הגדול אלחנן כל כך שמח שהוא כבר
לא בן יחיד מהילדים!
לכבוד הולדתו, קנו לי יומן חדש ועכשיו
אני כותבת בו. כבר התחלתי לתכנן מה אעשה
עם התינוק. אמרתי לאלחנן: “הוא יהיה הכי
חכם בגן! אני אלמד אותו תרגילי חשבון מסובכים
כמו…900-14 או…753-7 “.
“מה פתאום!” הפטיר, “אני אשחק איתו בכדור!
הוא בטח יהיה גבוה כמוני!”
“טוב… ממש…” עניתי.
“מעניין למי באמת הוא דומה? לי?, או סתם לך…”
תהה אלחנן. “אני דווקא חושבת הוא דומה לאמא”
עניתי. “הוא ג’ינג’י!” הכריז אלחנן בשמחה.
אחרי זה, הלכנו לאכול ושאר היום היה בסדר.
ממני אסתר
ד’ בניסן תרצ”ט
יומני היקר שלום!
בעוד כמה ימים פסח!
אני ואלחנן בציפייה לתינוק ולאימא שיחזרו
מבית החולים.
תוך כדי ניקיון הבית אחי הגדול, אלחנן,
שאל: “מה שלום אמא? מתי היא חוזרת?”
אבא ענה: “שלומה בסדר, והיא חוזרת מחר
עם התינוק”.
“יופי” אמרתי, “אלך לצייר להם ציור”.
מיד רצתי לצייר להם ציור צבעוני.
“דרך אגב,” שמעתי את אלחנן, “איך קוראים
לתינוק?” “תדעו כאשר יכריזו בברית” ענה אבא.
נראה לי שזהו!
ממני אסתר
א’ בניסן ת”ש
זה היומולדת השלישי של עמוס, אחי הקטן
אבל אני מאוד עצובה.
בזמן האחרון הרגשתי מתח באוויר
וידעתי שמשהו עומד לקרות:
הנאצים פלשו לנורבגיה!
בבוקר, אלחנן אמר שסוגרים ת’בצפר.
“מה זאת אומרת?” שאלה אמא (שמה הנרייטה).
“מכריחים ת’מורים ללמד מספרים נאציים,
והם מסרבים”.
“המורים צודקים!” אמרה אמא, “אסור להיכנע
לנאצים! לא ניכנע להם!”
גם אני חושבת כך.
ממני, אסתר
כ”ט בסיוון ת”ש
יומני היקר שלום!
אני מצטערת שלא כתבתי הרבה זמן.
היינו עסוקים בלמצוא דרכי בריחה מנורבגיה.
אז אתמול, אבא שלי יצא לישיבה בעירייה
וכשחזר, פניו היו נפולות. הוא הראה לנו פתק:
JODE
התייצב ביום רביעי,
בין 13:00-10:00
לבניין העירייה עם תעודת
זהות.
אזהרה: אם בעוד יומיים יימצא יהודי בנורבגיה,
הוא ייהרג בו במקום!
בצער ובאכזבה הלכתי לישון, עם מחנק בגרוני.
שלך, אסתר.
כ’ באלול תש”ג
זה אחד הימים הכי נוראיים בחיים שלי!
לפני כמה ימים עצרו את אבי והיום שלחו אותו
הרחק מנורבגיה באנייה!
אחי הקטן, עמוס, כל כך תמים!
הוא שאל את אמא: “איפה אבא?”
הוא בוכה: “אני רוצה שיבוא כבר!”
אמא: “אבא הלך! עמוסי, הנאצים לקחו אותו!”
עמוס: “אני הולך לקרוא לו! שיספר לי סיפור!”
אמא: “אוי… עמוסי חמוד שלי”
(גם היא קצת בוכה).
אסתר
י”א בכסליו תש”ד
עוד יום גרוע!
קיבלנו פתק:
להנרייטה סמואל
היום בבוקר
בעלך נרצח במחנה
אושוויץ בפולין
כל היום הייתי מצוברחת.
לא רוצה לדבר עם אף אחד!
אני כבר לא יודעת מה יעודד אותי!!!
אסתר
כ’ בכסליו תש”ד
היום, ב-01:23 בלילה, אמא העירה אותנו:
“לקום מהר! למרות שאמצע הלילה,
צריך לצאת! אנחנו מסתלקים מכאן.
תתלבשו חם! אסתר תלבישי בבקשה
גם את עמוס! מהר!”
התלבשנו וארזנו בחיפזון.
“אולי פעם יהיה כיף!” חשבתי לעצמי.
שלך, אסתר
י”ג באדר תש”ו
אחרי כל הדרך הארוכה, אנחנו בספינה!
מתקרבים לחופי ארץ ישראל!
מצאתי אותך יומני הישן פתאום במזוודה.
שנים לא כתבתי בך.
כל הזמן הזה היינו בשוודיה.
עכשיו אני עומדת על הסיפון ומצליחה לראות
את נמל חיפה!
עכשיו אנחנו יורדים מהספינה…
אלחנן בן 13 ורציני.
עמוס בן שבע וקופצני,
מנסה לקרוא את שמות החנויות.
אמא בוכה…
יומני! בזה אסיים. תודה שהקשבת!
שלך,
אסתר סמואל
