נויה בת 8 ילדה יחידה, נויה לומדת בבית ספר עמיטל בכיתה ד, כל יום כשהייתה חוזרת מבית הספר לא היה לה מה לעשות כי חזרה לבית ריק, ההורים שלה עבדו והיא השתעממה. היא ניסתה להעסיק את עצמה עד שהוריה חזרו מהעבודה. נויה הרגישה עצובה ורצתה משהו שישעשע אותה.
ביום גשום אחד, כשנויה חזרה מבית הספר שוב לבית ריק היא החליטה לעשות לאימה הפתעה ולצחצח את הבית. נויה “עבדה כמו חמור” ניקתה , שטפה וירדה לזרוק את הזבל , פתאום שמעה נביחות מחדר האשפה. נויה בדקה מהיכן מגיע הצליל וראתה כלב נטוש אומלל ומסכן. נויה לא ידעה מה לעשות, היא ידעה שאם תיקח את הכלב עלולה להסתבך עם הוריה, אך גם ידעה שאין שום סיכוי שתשאיר את הכלב המסכן נטוש ברחוב לבדו.
לבסוף החליטה לקחת את הכלב לביתה, היא כיסתה אותו כדי שיתחמם וליטפה אותו, נויה רצתה לתת לכלב לאכול אך לא היה לה אוכל לכלבים.
נויה החליטה ללכת לקנות בסופר אוכל לכלבים, למרות שידעה היטב שהוריה אינם מרשים לה ללכת לבד לסופר כי זאת דרך מסוכנת ומלאה בכבישים שאסור לה לחצות לבד.
למרות זאת, היא השאירה את הכלב לבד בבית והלכה לקנות את האוכל בשבילו.
כשחזרה לביתה, לא ציפתה למה שראתה: היא ראתה את הכלב יושב מבוהל, אגרטלים מנופצים, בוץ על הרצפה, וילונות קרועים והגרוע מכל- ההורים שלה עומדים בסלון נדהמים.
היא לא האמינה, היא התביישה, וידעה שעוד רגע יגיעו הצרחות, ובאמת כך היה, הוריה צעקו “נויה מה זה צריך להיות?” הדבר היחידי שנויה יכלה לעשות, זה היה אך ורק לבכות, אבל לא! בתוך תוכה החזיקה את הדמעות, והסבירה להוריה את כל תחושותיה.
היא הסבירה שמצאה את הכלב בחדר האשפה נטוש ולא היה שום מצב שהייתה משאירה אותו שם לבדו! יכול להיות שלא היה נשאר חי בכלל והחליטה להביא אותו לביתה ולטפל בו.
הוריה של נויה נרגעו מעט, אך עדיין לא הסכימו להשאיר את הכלב בביתם. נויה התעצבה מאוד, היא ידעה שהכלב הזה יכול לשנות לה את החיים, שבכל פעם שתחזור מבית הספר כבר לא תהיה לבדה, ויהיה לה עם מי להיות. היא ידעה שאם לא עכשיו, אז לעולם לא. נויה לקחה נשימה עמוקה ואמרה להוריה בבגרות וברצינות “אמא, אבא, אני יודעת שאתם כועסים על כל הבלאגן- ובצדק, אבל בבקשה תקשיבו לי עכשיו ותנסו להבין, אני כל יום חוזרת מבית הספר ואני לבד, אין לי מה לעשות, אין לי עם מי להיות. אני חושבת שהכלב הזה, הוא הפתרון, הוא יעשה אותי ילדה שמחה יותר, ילדה שתרצה לחזור כל יום לבית, ילדה שתדע שיש מישהו שמחכה ומצפה לה, ובנוגע לכל הבלאגן, אני אאלף אותו, ואני יודעת, אולי זה יהיה קצת קשה, אבל אני מבטיחה, אני אצליח!”
הוריה של נויה הסתכלו אחד על השני ולהפתעתה של נויה הם אמרו “טוב נויה, אז איך את רוצה לקרוא לכלב החדש שלך?”
נויה לא האמינה, דמעות של שמחה היו בעינייה, והיא ענתה SKY אני אקרא לו SKY כי הוא גורם לי להרגיש “ברקיע השביעי”.
