חיים או ניצחון

חיים או ניצחון?

 

כותבת: נויה עשוש כיתה ד’3

 

“אוף” אמרה לעצמה רינת העולה החדשה, “כ”כ רציתי לצאת עם כיתתי לטיול”.

 רינת כיסתה את פניה בשמיכה וחשבה איך תוכל להכיר יותר טוב את ארץ ישראל.

“רינת, שאול, יונתן” קרא להם אבא “בואו לאכול ארוחת ערב יש חביתות.” 

כשכל בני המשפחה ישבו מסביב לשולחן, רינת ביקשה את רשות הדיבור ואמרה: “אתם יודעים שלא יכולתי ללכת לטיול  לפני שבועיים בגלל שהייתי חולה. אבל רציתי לשאול אתכם מה הדרך שבה אוכל להכיר יותר טוב את ארץ ישראל?”

“יש לי רעיון מעולה!” אמר בהתרגשות שאול “ראיתי בעיתון מודעה על טיול בדרום הארץ עם מדריך מומחה!” אמר וחייך.

אני רינת בת 11 ומפה מתחיל סיפורינו שהתרחש בחופשת הפסח: כשראיתי שכל המשפחה הסכימה פה אחד להצעה של שאול לצאת לטיול בדרום, ממש שמחתי והוספתי “אמא ואבא, חשבתי אולי שהילדים יצאו לסיור בדרום ואתם תנוחו ותטיילו כמו זוג צעיר” גם את הרעיון הזה כולם אהבו. כבר למחרת התחלנו לארוז מזוודות לסיור המובטח. ביררנו פרטים, וכעבור כמה שעות היינו מוכנים! באותו היום הלכתי לישון מוקדם ובהתרגשות, כ”כ רציתי שיגיע הבוקר ונצא לטיול!

בשעה שש בבוקר התארגנו בזריזות ויצאנו לכיוון תחנת האוטובוס…  כעבור שעתיים הגענו למקום המפגש המתוכנן, פגשנו שם כמה משפחות נוספות ואת המדריך.

כשהסתכלו סביבנו לראות את המקום, התפלאנו ממש הרי איפה שאנחנו גרים אין כ”כ הרבה טבע! “שלום לכם” אמר המדריך והוסיף מיד “קוראים לי שמואל ואני המדריך שלכם”.

לחשושים של התרגשות נשמעו. “התחלקו לקבוצות של שלוש בבקשה.”

“המשימה היא: כל קבוצה מקבלת רשימה שכתוב בה כל מיני סוגי ציפורים, פרחים, ועוד. כל קבוצה תצטרך למצוא כל מה שכתוב ברשימה, לצלם ולשלוח לי. הקבוצה הראשונה שתשלח אלי את כל הצילומים תזכה בפרס שווה!”

לפני שהמדריך חילק את הרשימה הוא עשה לנו סיור קטן באזור והסביר לנו על הצמחים ומה מייחד את האזור.

יצאנו למשימה…ורצינו לנצח!

“יש! מצאנו כבר 9 דברים מהרשימה” צהל יונתן. כעבור שעה מצאנו כבר 18 דברים מהרשימה! הסתובבנו עוד קצת ואז הצבעתי לעבר שיח ואמרתי “יש שם את אחד מהפירות שברשימה!” שהתקרבנו  לשיח ראינו כובע, הסתכלתי לעבר הכובע והרמתי אותו. בדקתי את הכובע מכול צד. שאול ויונתן אמרו לי לעזוב את הכובע, כי חבל על הזמן ואמשיך לחפש את הדבר האחרון ברשימה.

אבל אני אמרתי “רגע, תראו הכובע הזה. הוא לא מלא בחול למרות שיש באזור הזה הרבה סופות חול. אני בטוחה שיש משהו מאחורי הכובע הזה” אמרתי להם וציפיתי שיבואו גם להסתכל על הכובע. הם חשבו רגע ואמרו “בסדר כמה דקות ונמשיך, הרי חבל שזה ייקח הרבה זמן נשארו לנו רק חצי שעה לחפש את הדבר האחרון.” בזמן שהם הסתכלו על הכובע, מיקדתי את ראייתי במשהו שהיה רחוק מאיתנו, ואחרי 20 שניות בערך של צפייה ממושכת במשהו לא מזוהה, צעקתי במלוא גרוני “שאול, יונתן בואו מהרררר!” שאול ויונתן שמטו את הכובע ורצו אלי “מה מה קרה??” מלמלתי בבהלה “שם.. שם”  הצבעתי לעבר נקודה באופק. התקרבנו בחשש צעד צעד לשם, שהגענו לשיח, השיח זז, נבהלו כי חשבנו שזה נחש, פתאום צצה יד ונפלטה צעקה מפי “זה בן אדם!!” כולנו היינו מבוהלים, שאול התעשת ראשון והוציא את תיק העזרה הראשונה שלו שהוא לא שוכח לקחת לשום מקום.

בינתיים יונתן רץ למקום גבוה כדי להתקשר למד”א. מסוק של מד”א הגיע והעלה את האיש לבית החולים. אחד מכוחות ההצלה אמר לנו “תודה רבה לכם!! אני לא בטוח שהוא היה שורד, עוד כמה שעות הוא מיובש לגמרי”…

הסתכלנו על השעון וראינו שהזמן לצילום הפריטים עבר והפסדנו בתחרות.

הגענו חזרה לקבוצה, המדריך חילק את הפרסים למשפחות הזוכות המאושרות וכולם התחילו להתפזר להמשך הטיול.

בליבי הרגשתי שמחה אמיתית אפילו שהפסדנו במשחק.

אני חושבת שהמעשה שבחרנו לעשות שווה הרבה יותר על פני כל ניצחון…!!

 

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »