חברות

חֲבֵרוּת/ כרמל וייס

כיתה ב’1

 

שירה: “הדר ראית את הילדה החדשה שהגיעה לכיתה?”

הדר: “כן בטח. ראיתי אותה כשהיא הגיעה לכיתה ביום שלישי. היא הייתה נראית קצת עצובה ולבד. היא לא מכירה פה אף אחד.”

שירה: “את יודעת מאיפה היא הגיעה?”

הדר: האמת היא ששמעתי אותה מדברת עם המורה ומספרת לה שהיא הגיעה מלונדון ועברה לירושלים כי ההורים שלה היו צריכים לעבוד פה”.

שירה: ” את חושבת שהיא תרצה להיות חברה שלנו?”

הדר: “בואי נשאל אותה. רוצה?”

שירה: “יאללה, ננסה לפנות אליה בהפסקה ונשאל אותה אם היא רוצה לבוא אתנו למגרש לשחק יחד”.

 

בהפסקת צהרים, שירה והדר פנו יחד לשרה, הילדה החדשה שהגיעה לכיתה, והציגו את עצמן ושאלו אותה מה היא אוהבת לשחק. שרה שמחה שהן פנו אליה וענתה להן שהיא אוהבת לשחק בכדורסל ושהיא תשמח לצאת איתן למגרש. שירה והדר נענו בשמחה ושלושתן יצאו לשחק. כעבור כמה דקות של משחק, הבחינו שירה והדר ששרה היא שחקנית כדורסל ממש טובה, ושאלו אותה על כך.

ענתה שרה: “הייתי בנבחרת כדורסל לבנות מקצועית בבית הספר בלונדון, והייתי מתאמנת כל שבוע. אבל כאן בבית הספר אין, וזה נורא חסר לי.”

הדר: “וואו! איזה יופי! אני ממש מקנאה. הלוואי וגם כאן הייתה לנו נבחרת כדורסל לבנות.”

שירה: “באמת וואו! היי יש לי רעיון, בואו נבקש מבית הספר להקים נבחרת!”

שרה: “רעיון טוב, בואו נלך לדבר עם אפרת המחנכת”.

 

הלכו שלושתן לאפרת המחנכת האהובה וביקשו ממנה עזרה בהקמת הנבחרת. אפרת שמחה מאוד מהרעיון והבטיחה להן שתדבר עם איילה המנהלת בהקדם. גם איילה שמחה מאוד מהבקשה של הבנות, אך הדגישה שיש צורך ב15 בנות לפחות על מנת להקים נבחרת כדורסל. פנו הבנות בהתרגשות לכל החברות בשכבה על מנת לשכנע אותן להצטרף. הבעיה הייתה שלא כולן רצו להצטרף. התברר לבנות שיש כל מיני סיבות שבגללן הבנות האחרות לא רוצות להצטרף: הן חוששות לשחק במשחק שהן לא מכירות, הן לא מספיק גבוהות, הן פוחדות מהכדור, חלק חושבות שזה משחק רק של בנים. הן כמעט ויתרו ואמרו לאפרת המחנכת שהן לא מצליחות לשכנע את הבנות האחרות של הכיתה. אפשר חשבה רגע והציעה להן להזמין את חברתה הטובה דנה גולדנשטיין שמשחקת כדורסל בהפועל בקעה כדי לספר להן על האתגרים שהיא עברה בכדורסל וגם על ההצלחות שלה ואפילו לשחק יחד משחק כיתתי וכך הבנות של הכיתה יוכלו לשאול אותה שאלות ולהתנסות במשחק עם הכדור.  שירה, הדר ושרה שמחו מההצעה של אפרת ובשיעור הכיתתי שהיה להן, הן סיפרו לכיתה על התכניות.

כעבור כמה ימים, דנה הגיעה לשתף את הבנות וגם את הבנים של הכיתה בסיפור האישי שלה ויצאה לשחק עם ילדי וילדות הכיתה במגרש הבית ספרי. הבנות שקודם חששו, ראו שזה לא כל כך נורא. מיה, אפילו הצליחה לקלוע סל וההתרגשות הייתה רבה. בסוף השיעור, הוקמה הנבחרת החדשה של הבנות בכיתה ומאז הן משחקות, מנצחות, מפסידות ובעיקר נהנות ויודעות שהן יכולות!

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »