בס”ד
חברות טובות
היום אני קמתי מוקדם בבוקר בהתרגשות גדולה מאוד , אני הולכת לבית הספר בפעם הראשונה ועולה לכיתה א.
קפצתי מהמיטה לקחתי את הבגדים שלי והתלבשתי במהירות .
צעקתי לאחותי ” קדימה הולכים ” , לקחנו את קופסאות האוכל ויצאנו מהבית. באוטו אבא איחל לנו הצלחה ביום הראשון ואמר : “אתן הולכות לפגוש חברות חדשות ! “חשבתי לעצמי מעניין איזה חברות אפגוש.
כשהגענו אני הלכתי בזריזות לכיתה וארגנתי את הספרים המחברות והקלמר על השולחן .
הרמתי את העניים והסתכלתי מסביב , הכיתה הייתה מרהיבה ביופייה.
נשאר עוד זמן עד תחילת השיעור הראשון והחלטתי להסתובב קצת בחצר אך לא ראיתי אף ילדה שאני מכירה.
פתאום בליבי עלו שני רגשות, אחד היה עצב , כי לא הייתה לי אף חברה והרגש השני היה חשש, חששתי שתמיד אהיה בבית הספר לבד.
מעיניי זלגה דמעה. לפתע שמעתי קול מוכר מאוד , יכול להיות שאני מזהה את קולה של חברה שלי מהגן, תמר? הסתכלתי מסביב אך לא ראיתי אותה . בטח היא הלכה לכיתה אמרתי לעצמי .
פתאום היא הופיעה ועשתה לי הפתעה מאחורי הגב. ” הילה , זאת אני חברה שלך , תמר ”
יש !! סוף סוף יש לי חברה! ” אמרתי. התחבקנו ורצנו לכיתה . כשנכנסנו אמרה תמר : ” אני יושבת לידך ” צהלנו בשמחה וחיכינו למורה.
גיליתי שתמר לא הייתה הילדה היחידה מהגן שלי גם אילה ילדה שכל כך אהבתי בגן הגיעה לכיתה והתישבה שולחן לפני.
כשהתחיל השיעור הראשון נהניתי לשמוע את השמות של כולן , היו שמות כל כך יפים ומהממים וכשהיגיע תורי לומר את שמי , התרגשתי ואמרתי כדי שכל הכיתה תשמע – “קוראים לי הילה.” מבין כל השמות שהיו, השם הכי יפה היה של המורה , שמה היה יסמין , כמו שם של פרח יפה.
בערב בבית התארגנתי לשינה ולפתע שמעתי את הטלפון מצלצל הייתה זו אמא של תמר שסיפרה לאימי שתמר חלתה ולא תגיע מחר לבית הספר.
נעצבתי , עם מי אשחק אם תמר לא תגיע ? מה יהיה בבית הספר ? הרבה מחשבות רצו בראשי .
החלטתי לקחת דף ולרשום לתמר חברתי ברכה להחלמה מהירה , ציירתי לבבות קישטתי וקיוויתי שזה יזרז את החלמתה ויחזיר אותה לבית הספר במהרה.
בבוקר מוקדם ביקשתי מאמא שתעצור בדרך לבית ספר בביתה של תמר , שלשלתי את המכתב בתיבת הדואר וקיוויתי לטוב. היום עבר לאט ואני התגעגעתי לתמר מאוד.
הרגשתי בודדה כי לא היה לי עם מי לשחק. ישבתי לבד עצובה בצד.
לפתע, ניגשה אלי ילדה חמודה וחייכנית ואמרה לי:” את רוצה לשחק איתי? קוראים לי יערה.” “בשמחה” עניתי והרגשתי תחושה של הקלה.
הבנתי שאין צורך לחשוש מהתחלות חדשות, בסוף הכל מסתדר.
למחרת כשתמר חזרה לכיתה נתתי לה חיבוק גדול ועזרתי לה להשלים את החומר שהחסירה.
הכרתי לה את יערה, החברה החדשה ושיחקנו יחד.
בסיומו של היום, רגשות רבים הציפו אותי , שמחה כי עשיתי מעשה טוב בכך שרשמתי לתמר את הברכה ואהבה רבה לחברתי היקרה תמר . והקלה כי הבנתי שתמיד הכל מסתדר לטובה!
