לפני שלוש שנים זה קרה. אמא של ליאן קראה לה למטבח ואמרה לה: “ליאן, אנחנו צריכות לדבר”.
ליאן לא הבינה מה אמא רוצה לומר לה והתחילה לדמיין ולחשוב כל מיני מחשבות.
ליאן היא בת יחידה, בת תשע. אבא שלה נפטר שהיא הייתה בת שלוש ולכן היא גדלה לבד עם אמא שלה. ליאן ואמא שלה מאוד קרובות והיא לא דימיינה שאמא שלה שומרת ממנה סודות. “בעוד חודש, נעבור לגור בישוב פסגות. הישוב נמצא בבנימין. זה לא רחוק מכאן, חצי שעה נסיעה”. ליאן לא הבינה למה ושאלה את אמא שלה- למה עוברים? איך אעזוב את החברות שלי? איך אפרד מנועה? ליאן התחילה לבכות ואמא שלה חיבקה אותה ואמרה לה: “אל תדאגי, את תמצאי חברות חדשות וגם תוכלי לשמור על קשר עם נועה. את תראי שבפסגות, יהיה לנו כייף יותר. נגור ליד דודה שרינה”. ליאן רצה לחדר שלה ובכתה. היא לא האמינה שהיא צריכה להיפרד מנועה. כשהיא הגיעה לבית הספר בבוקר, היא סיפרה לנועה שהיא עוברת דירה. נועה לא ידעה מה להגיד ושתיהן התחבקו. נועה הבטיחה לה שהן ישמרו על קשר ותמיד יהיו חברות טובות. כשהגיע היום שליאן ואמא שלה עוברות דירה, נועה הכינה לליאן הפתעה. היא הגיעה לבית שלה עם בלונים ומתנה מיוחדת- יומן אישי, עם מפתח, כדי שליאן תוכל לכתוב בו את כל מה שהיא מרגישה ואת כל הסודות שלה. ליאן מאוד התרגשה. הן התחבקו ונפרדו. ליאן ישבה ברכב של אמא שלה, וכל הדרך לפסגות, התבוננה בחלון ובכתה. היא חשבה על נועה, החברה הטובה שלה, על החברות בכיתה ואפילו חשבה קצת על אבא שלה. היא פחדה ממעבר הדירה ולא ידעה איזה חברות היא תפגוש בפסגות.
לאחר שבוע, ליאן התחילה ללמוד בבית ספר חדש, בישוב פסגות. היא נכנסה עם חששות וכמעט שלא דיברה עם הבנות בכיתה. היא חשבה על נועה והתגעגעה אליה מאוד. המורה, ביקשה מהבנות , להתייחס יפה לליאן ולשתף אותה במשחקים בהפסקות. כל הבנות השתדלו אבל ליאן לא כל כך רצתה לשחק איתן. בצהריים, הגיעה יעל לבית של ליאן. היא הציעה לה לטייל איתה בישוב ולהכיר לה מקומות יפים שאפשר לשחק בהם. ליאן הסכימה, והן יצאו לסיבוב בישוב. לאט לאט, ליאן הרגישה בבית ואהבה מאוד את הישוב החדש שלה. היא נפגשה , כמעט בכל צהריים עם יעל והייתה מאוד שמחה מכך.
באחד מימי השישי, היא שמעה את אמא שלה צועקת אליה מהבית: ” ליאן, בואי מהר, נועה בטלפון ורוצה לדבר איתך”.
ליאן רצה הביתה ודיברה עם נועה בהתלהבות. היא סיפרה לה על הישוב שלה ועל החברות בכיתה. היא גם סיפרה לה שהיא נפגשת עם יעל כמעט בכל יום והן חברות טובות. פתאום, הייתה שתיקה. היא לא שמעה את נועה ולא הבינה מה קרה. היא קראה לנועה, ואז נועה אמרה לה- אם את חברה טובה של יעל, אז אני לא רוצה להיות חברה שלך יותר , וניתקה את הטלפון.
ליאן לא הבינה מה קרה. היא סיפרה לאמא שלה על השיחה ואמא שלה הסבירה לה, שאולי נועה מקנאה וחושבת שהיא לא רוצה להיות חברה שלה יותר.
אמא של ליאן הציעה לה להתקשר לנועה ולהסביר שלה, שלמרות שיש לה חברה חדשה, היא עדיין אוהבת את נועה והיא תמיד תישאר החברה שלה.
ליאן עשתה כך, נועה סלחה לה והגיעה לבקר אותה בפסגות.
