שמי רותי, אני בת 12 ואני רוצה לספר לכם את הסיפור של מה שעברתי לפני מספר שנים.
הכל התחיל כשהייתי בגן חובה, יום אחד הלכתי לגן שעשועים, ושיחקתי עם חברות מחבואים, עליתי למגדל גבוה ,ובסופו היה חלון . חברתי עמדה למצוא אותי. מכיוון שלא רציתי שתמצא אותי יצאתי דרך החלון במגדל לעבר הגג. הנחתי את רגלי מעדתי ונפלתי מהמגדל על הגב, . החברות שלי קראו להורים שלי וההורים שלי הזיקו אמבולנס ופוניתי לבית חולים. לאחר בדיקות רבות, סיפרו להורי שנפגעתי בגבי ושיכול להיות שלא אוכל ללכת יותר. הורי חששו לומר לי זאת ובמקום זה אמרו לי שאני צריכה להתאמן ולהאמין שאשתקם ולחזור ללכת. התחלתי בשיקום ארוך שסופו היה ניתן לסייע לי לעמוד למספר דקות אך לא ללכת. כך, השתחררתי מביה”ח כיוון שאמרו שלא ניתן להשאיר אותי שם.
עברו עליי ימים נוראים, בכיתי המון, אחרי מספר ימים נגמר החופש הגדול ועליתי לכיתה א’
חששתי מאוד להגיע בכיסא גלגלים , אך קיוויתי שזה לא מה שימנע ממני למצוא חברות . ביום הראשון בכיתה א’, המורה עשתה משחק שכל אחת הציגה את עצמה ושהגיעו אליי כולם הסתכלו עליי ואני הרגשתי נבוכה ואמרתי ששמי רותי ואני אוהבת לשחק עם חברות.
בהפסקה ניסיתי להתקרב לבנות ולהתחבר, אך הם התרחקו ממני, ואמרו לי שאני לא יכולה לשחק איתם שאין מספיק מקום…הרגשתי עצובה מאוד. חשבתי לעצמי את זאת רק תחילת שנה אולי מחר אמצא חברות.
וככה יום אחרי יום הלכתי לבי”ס וניסיתי עוד פעם להתחבר לבנות אחרות, וכל פעם התרחקו ממני ולא הצלחתי למצוא חברות
הזמן עבר וגם בכיתה ג’ , לא מצאתי חברות והפכתי להיות בודדה מאוד ועצובה. ואמרתי להורים שלי שאני לא רוצה ללכת לביה”ס. הוריי היו אובדי עצות , וגם בית הספר לא הצליח לשנות את מצב וככה הסתיימה כיתה ג’.
כשעליתי לכיתה ד’ הגיעה לכיתתי תלמידה חדשה ששמה הדס. היא נכנסה לכיתה ושמה לב שאף אחד לא משחקת איתי.
בהפסקה שאלה הדס את נורית מי זאת הילדה בכיסא הגלגלים ולמה היא לבד?.
נורית אמרה להדס קוראים לילדה הזאת רותי והיא לבד מפני שאף אחד לא רוצה להיות איתה כי היא מוגבלת והיא לא יכולה לשחק כמו כולם. הדס לא חשבה כמו הבנות האחרות, ופנתה לרותי והציגה את עצמה, הן התחילו לדבר וראו שיש להן המון נושאים משותפים שהן אוהבות, כמו מוסיקה והומור. באותו היום, רותי חזרה הביתה וסיפרה להוריה שמצאה חברה חדשה ושהיא ממש שמחה. הוריה של רותי שמחו בשבילה
הבנות התחילו לבלות אחת עם השנייה מידי יום ולמצוא משחקים שהן יכולות לשחק יחדיו גם במגבלת התנועה של רותי. רותי שמחה כל כך שמצאה לעצמה חברה שכל כך כיף לה להיות איתה.
באחד הימים בביה”ס, חן וטלי שאלו את הדס: “למה את מבלה עם הילדה המוגבלת הזאת?” הדס אמרה להן כי מאוד כיף לי איתה . חן טלי גיחכו וצחקו בקול רם, “מה כבר יכול להיות כיף עם ילדה שלא יכולה לעשות כלום?!” הדס אמרה להם: “היא יכולה לעשות הרבה! ואם יש לכם בעיה עם המוגבלות של רותי אתן יכולות ללכת “.חן וטלי הלכו בכעס ורותי התעצבה. אבל הדס אמרה לרותי אין לך מה להיות עצובה הן פשוט מקנאות. רותי נרגעה בזכות מילות העידוד של הדס והרגישה שמצאה חברת אמת.
