חברות אמת

עמדנו שלושתנו סמוך לשער בית הספר “קשת”, משמאלנו המנהלת מאחלת בוקר טוב לכל ילד וילדה,

 מימיננו בלונים, כל כך התרגשנו משום שאנחנו בוגרות בית הספר פשוט לא האמנו שאנחנו מתחילות  בכיתה ו, ילדים

מוכרים ולא מוכרים התרוצצו לכל עבר וכשהגענו לכיתה על דלת הכיתה היה רשום שלום כיתה ו, תומי

מיכלי ואני (אלה). נכנסנו בהתרגשות רבה,קיבלה את פנינו המורה ששמה היה אילנית. “בוקר טוב אלה

תומי ומיכלי”, אמרה המורה. ” את יכולה לקרוא לנו חבורת אמת א-אלה מ-מיכלי ת- תומי”, אמת אמרה

תומי. אחרי כמספר דקות הכריזה המורה שיש מחר טיול בירושלים וחילקה אישורים לטיול. בתום

הלימודים כל אחת הלכה לביתה. וכשהגעתי הביתה זרקתי את התיק וזרקתי “היי” לחלל האויר “איך היה בבית הספר”, שאלה אמא מסוקרנת “כרגיל, אה ומחר יש לנו טיול בירושלים אני כל כך

אוהבת את ירושלים” אמרתי ” אמא את יכולה לחתום לי על האישור?” שאלתי “ברור” ענתה. לפתע

נשמע צלצול של הודעה שקטעה את השיחה. זה היה מקבוצת “אמת”, זאת הייתה מיכלי היא שלחה

תזכורת שהיום ב5 יש לה יום הולדת. בהודעה היה רשום: “אתן זוכרות שזה היום?”  “ברור” רשמתי. לאחר מכן הלכתי לחדר והכנתי את התיק לטיול ומרוב שהתמקדתי בטיול לא שמתי לב שהגיעה השעה 8 “יואו איך שכחתי” צעקתי.  “פספסתי את היום הולדת של מיכלי”. הבטתי בטלפון וראיתי 2 שיחות שלא נענו ממיכלי ו10 הודעות. רשמתי לה שאני כל כך מצטערת ששכחתי ולא הגעתי, הצטערתי מלא פעמים כי ידעתי שזה היה לה כל כך חשוב. לאחר כמה שניות היא רשמה: “איך יכולת לשכוח וגם לא לענות לשיחות ולהודעות שלי” “אני ממש מצטערת” רשמתי. אך היא לא סלחה. למחרת בבוקר קמתי שמחה כולי מאושרת ומתרגשת לטיול .

לקחתי את האוכל שאמא הכינה ורצתי לבית הספר כדי לא לפספס את האוטובוס. עלינו לאוטובוס עם

המורה שגם קראה נוכחות וישבתי באוטובוס ליד תומי כי מיכלי לא רצתה להיות איתי. כשהגענו לאורך כל הטיול מיכלי הייתה איתי ברוגז כשרציתי לבקש סליחה היא התעלמה ממני. לאחר הטיול כשירדה

החשכה הגענו כבר לבית הספר. היה לי כיף בטיול אבל עם הרגשה לא נעימה חזרתי הביתה.

אם מיכלי לא סולחת לי כנראה שזה באמת היה לה ממש חשוב כי מיכלי סולחת בקלות, פתאום צץ רעיון

מבריק למוחי למה שאני לא יעשה לה מסיבת הפתעה לכבוד היום הולדת שלה ככה היא גם תסלח לי וכבר

לא ניהיה ברוגז שיתפתי את אימי ברעיון והיא אמרה שזה רעיון מצוין והציעה שנלך

לחנות ונקנה קישוטים וכיבוד. כשחזרנו הביתה הכנתי פיעלויות והזמנה כי תכננתי שזה יהיה מחר שלא

יעבור התאריך .שלחתי את ההזמנה בקבוצה שפתחתי “מסיבת הפתעה למיכלי” שזה קבוצה שהייתה בלי

מיכלי שלא תגלה את ההפתעה. יום למחרת בצהריים הכנתי עוגה ורצתי לתומי עם הקישוטים והכיבוד

עשינו אצל תומי כי אליי היא לא תסכים לבוא. לאט לאט התחילו לבוא אורחים ,ילדים מהכיתה, משפחתה וכו. לפתע נשמעה דפיקה בדלת הצצנו בחריץ, זאת הייתה מיכלי. כולם התחבאו כיביתי את האור, הכנו את השירים להפעלה פתחתי את הדלת וצעקנו “מזל טוב”!! במהלך הערב התברר למיכלי שאני ארגנתי את המסיבה .היא רצה אלי לחבק אותי ולחשה לי: “מצטערת על איך שהתנהגתי אלייך” חיבקתי אותה ואמרתי “אני מצטערת לא הייתי צריכה לפספס את המסיבה, זה היה לא חברי” לקראת סיום הערב אמא של מיכלי אמרה: “בואו לתמונה” תגידו חברות אמת” חברות אמתת ,אמרנו והכל חזר לקדמותו ונשארנו חברות אמת .

סוף!