חברות אמיתית
קוראים לי נועה, אני ילדה חברותית, ולומדת בכיתה ה’.
אני רוצה לספר לכם על משהו שקרה לי לפני כמה חודשים:
אחת הבנות בכיתה שלי שקוראים לה שירה התחילה להביא כדור לכיתה ובהפסקות היינו משחקות חיי שרה
הכיתה שלנו מחולקת לשלושה חלקים, הבנות המקובלות שבראשן עומדת שירה, הבנות שכל המקובלות מתנכלות אליהן, והבנות שלא מקובלות ולא דחויות ואני אחת מהן.
בהפסקה התחלנו לשחק,
שיחקנו ונהנינו ואחרי חמש דקות הגיעו חמש בנות (שהן לא מקובלות) וביקשו להצטרף.
שירה מיד אמרה לכולן: “תראו מי הגיעו! אתן חושבות שאנחנו ניתן לכן להצטרף? אם כן אתן טועות! לכו מפה אנחנו לא אוהבות להיות בחברת לוזריות!!!”
חמשת הבנות נעלבו אך שתקו ולאחר שתי דקות שהן בהו בנו הן הלכו.
למחרת הן עוד פעם הגיעו וביקשו להצטרף והפעם שירה צעקה עליהן ממש: “אתן פשוט לא שומעות!! אתמול כבר ענינו לכן, אתן לא יכולות להצטרף! אז עופו לנו מהפרצוץ!!!”
הבנות הללו החליטו שזה בשבילן יותר מידי וענו לה בחזרה “שירה זה לא מקובל עלינו שאתן מתנכלות אלינו!
זה עובר כל גבול!!
אנחנו הולכות למורה להגיד לה את זה, ולא אכפת לנו שתגידו לנו שאנחנו מלשניות!!!”
פתאום התחלתי ללכת לכיוון הבנות הללו ואמרתי: “כן, שירה, זה לא מקובל על אף אחת מאיתנו, אנחנו לא אומרות את זה רק בגלל שאנחנו לא רוצות שתתנכלי גם אלינו!!!”
-“תראו מי מדברת!! נועה, אני חושבת שאת לא הולכת להנות בימים הבאים, במיוחד לא בחברתנו”
היא הצביעה על כל הבנות ששיחקו,
אבל אז כל הבנות התחילו ללכת לכיווני והצטרפו ואמרו “אנחנו איתן!”
ואז שירה אמרה “גם לכן לא יהיה כיף במיוחד!”
-“לא שירה את טועה אנחנו לא ניתן לך להמשיך לעשות את זה!!”,
שירה לא האמינה למשמע אוזניה, התחילה לבכות ורצה לעבר הכיתה.
הלכנו גם אנו לכיתה ואז המורה הגיעה, היא ראתה את שירה בוכה ושאלה מה קרה אז אמרתי לה.
“המורה יש לי משהו חשוב להגיד לשירה, אפשר לצאת איתה?”
המורה אמרה לי “בסדר אבל לא הרבה זמן” יצאתי עם שירה והיא אמרה לי:
-“מה את רוצה?”
-“לנסות להסביר לך”
-“מה בדיוק להסביר לי?”
-“מה קרה מקודם”
-“אני לא טיפשה אני ראיתי טוב מאוד מה קרה מקודם, כולן בגדו בי!!”
-“לא, זה לא מה שקרה מקודם”
-“אהה, כן?, אז מה קרה מקודם גברת נועה?”
-“כל הבנות שהשפלת אותן במשך השנים כבר לא יכלו לשאת את זה והתפרצו עלייך”
-“אני מעולם לא התכוונתי לעשות את זה”
– “אולי את לא התכוונת אבל זה מה שקרה”
-“נוו ו…”
-“לך זה כיף כאשר מציקים לך ומשפילים אותך?”
-“לא, וזה לא מעניין אותי”
-“זה כן אמור לעניין אותך בגלל שאת עוברת כאן על מצוות ‘מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך’ ו’ואהבת לרעך כמוך’,
אבל יש לי רעיון איך תפויסו
-איך?
-“אז ככה: נתחפש לאהבת חינם,
כמה בנות יתחפשו ללב וכמה בנות יחלקו דברים בחינם,
מה דעתך?”
-“אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל כן.”
בהפסקה הצעתי לבנות את זה והן הסכימו. אמרתי לשירה היא שמחה ואמרה “חשבתי על זה, זה לא מתאים שאני גם יתחפש לזה, אני יתחפש לסליחה!”
-“רעיון מעולה!”
וכך היה. בבוקר פורים כל בת הגיעה עם התחפושת שלה, כולן התחפשו לאותו הדבר אבל שירה התחפשה לסליחה, וכשהבנות ראו את זה הן סלחו לה מיד וגם זכינו בתחרות התחפושות של בית הספר,
מקווה שהסיפור לימד אתכן כמה חשוב לאהוב את כל החברות בלי יוצא מן הכלל.
