זיכרונות מאתיופיה

מאתיופיה

עמנואל כיתה ד’ יוחאי

שלום לכולם, שמי עמנואל. לפני כשלוש שנים עליתי מאתיופיה לארץ ישראל.

באתיופיה למדתי בבית הספר “פלגבה” בכיתות א’ – ג’. בכיתתי למדו 22 תלמידים ומאד אהבתי את שיעורי הספורט. לא היו לנו מגרשים כמו בישראל, שיחקנו על הדשא שהיה בחצר בית הספר ואת השערים עשינו מאבנים שמצאנו מסביב. הנחנו אבנים גדולות כדי שכל מי ששיחק יראה את מקום השערים.

אני רוצה לספר לכם על מקרה שלא אשכח לעולם שקרה בבית הספר באתיופיה:

זה קרה בשעות הבוקר. יצאנו להפסקה ולפתע שמענו קולות של נערים שמתווכחים, כל הילדים חיפשו מהיכן מגיע הרעש ומהר מאד מצאנו את שני הנערים שצעקו אחד על השני. התקרבנו בריצה למקום ופתאום שמנו לב שלאחד הנערים יש גם סכין ביד!!!

נבהלתי מאד ומיד הלכתי לאחור כדי שלא אקבל מכה בטעות. ילדים אחרים רצו מהר לעבר השומר וביקשו ממנו להתערב כדי שלא יקרה משהו מסוכן. השומר עזב הכל ורץ לכיוון מקום המריבה. הנערים לא התנהגו יפה ולא שמעו בקול השומר שביקש להוריד מיד את הסכין לרצפה. כאשר השומר ביקש שוב ושוב והנער לא הסכים להוריד את הסכין, פתאום זה קרה:

בווווווום!!!!

עפתי לאחור מרוב בהלה, הלב שלי דפק חזק ולא ידעתי מה היה הרעש הגדול הזה. מאיפה זה הגיע? זה היה נשמע מאד קרוב!

הסתכלתי מסביב ופתאום ראיתי שהשומר הוציא את הנשק שלו וירה לכיוון מעלה כדי לאיים על הנער עם הסכין. רעדתי מפחד…

הנער עם הסכין זרק הכל וברח מבית הספר. אך השומר לא וויתר לו ורץ מהר אחריו כדי לתפסו. השומר רץ מהר אחריו ובסוף תפס אותו קרוב מאד לבית הספר. הוא החזיר אותו לבית הספר ונתן לו מכות חזקות…

זה נשמע לכם מוזר? באתיופיה ככה חינכו אותנו. היינו מקבלים מכות עם ה “מקנט” אם לא היינו מכינים שיעורי בית, או אם היה מישהו שמעז להתחצף לאדם גדול ממנו. שמעתי שגם בישראל היו מחנכים ככה את ילדיהם לפני הרבה שנים. היום זה לא קיים בישראל, המורים מאד דואגים לתלמידים ולא מרביצים לאף אחד.

אני מאד אוהב לגדול בישראל ובבית הספר אני אוהב את שיעורי חשבון.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »