שלום קוראים לי דני .
אני רוצה לספר לכם סיפור שקרה לי.
יום אחד הלכתי עם שני חברי לאחד קוראים דן בעל עיניים חומות ושיער שחור והשני דורון העצבני,
שמתעצבן על כל דבר קטן שלא הולך לו. הלכנו ביחד לרועי חבר מכיתתנו.
בחצר של רועי עשינו מדורה, אספנו מהגינה שמסביב קרשים ונירות והדלקנו מדורה קטנה.
רועי הוציא מהארון במטבח מרשמלו בצבעים ורוד ולבן, שמנו אותם בשיפודים וצלינו על האש בחוץ.
אכלנו בתאבון ונהננו, כיבינו את האש אמרנו תודה ויצאנו מביתו של רועי.
הדרך הייתה חשוכה כיוון שהשמש כבר שקעה .
דן הדליק את הפנס שהיה בכיסו ואז כיבה בכוונה את הפנס ושוב ניהיה חושך. אני ממש חששתי וביקשתי מדן שידליק את הפנס אך הוא סרב ואמר: “מה אתה פחדן?” אמרתי לו: “כן, אני חושש מהחושך תדליק את הפנס”. אבל דן סרב ובכוונה לא הדליק, ככה הלכנו ופחד גדול וכעס בליבי על דן שלא מתחשב בי.
כשהגעתי הביתה פרצתי בבכי, הורי שאלו: “מה קרה?” סיפרתי להם על החושך והפחד.
והבנתי מה זה “ואהבת לרעך כמוך” לעזור ולתת, ממש להרגיש את החבר כאילו אני במקומו.
