פעם אחת שירה טיילה בעיר, והיא ראתה אדם עני , יושב ברחוב ומקבץ נדבות, ריחמה עליו שירה ורצתה לעזור לו. היא ניגשה אליו ונתנה לו 50 ש”ח , כסף זה היה כל הכסף שאספה כדמי כיס. אימא אמרה לשירה כל הכבוד על המעשה הטוב שעזר לבן אדם עני.
שירה שראתה שלאיש רגל שבורה והוא הולך עם קביים, בגלל מגבלותו הוא זז באיטיות רבה ומתקשה לחצות את הכביש. שירה נגשה אליו ואמרה לו ” אני אעזור לך” ועזרה לו לחצות את הכביש. האיש הודה לה מאוד ואמר לה את ילדה טובה מאוד.
אמא שהסתכלה מהצד, לבה התמלא בגאווה, כשראתה את בתה עוזרת לאנשים שצריכים עזרה.
ושירה אמרה לאימא שבבית הספר לימדו על עזרה ואהבת הזולת ולכן שירה הבינה כי זה חשוב מאוד לעזור לאנשים.
אמא אמרה לשירה: “את צודקת בהחלט ביתי היקרה, חשוב לעזור לאנשים ואין גיל לעזרה ועשיית המצווה ואהבת לרעך כמוך.
ביום למחרת, שירה התעוררה והתכוננה לבית הספר. כשהגיעה לבית הספר עדיין היתה הפסקה בבוקר לפני השיעור, ושירה ראתה כבר ילדות רבות שהגיעו לכיתה.
שירה יצאה לשחק בחצר ואז היא ראתה שלוש ילדות ששיחקו. איילה נגשה אליהן ורצתה לשחק איתן אך הבנות דחו אותה ואמרו לה אין לנו מקום שתשחקי איתנו. איילה נפגעה מאוד והלכה הצידה והתחילה לבכות.
שירה שראתה את המקרה מהצד , ניגשה אליה ואמרה לאיילה: “אני אשמח לשחק איתך”.
איילה חייכה ושמחה ממש, והן שיחקו יחדיו ומאז לא היה ניתן להפריד.
