בישוב קטן, התגוררה ילדה בשם אלה.
אלה הייתה ילדה שמחה, חייכנית וחברותית מאוד.
היא הייתה מאירת פנים ותמיד כל הבנות בכיתתה רצו לשחק איתה.
יום בהיר אחד, הגיעה לכיתתה תלמידה חדשה בשם יעל, ילדה יפה ומאירת פנים, בדיוק כמו אלה.
כל הבנות בכיתה חשבו שאלה ויעל הולכות להיות החברות הכי טובות, אך זה לא מה שקרה.
אלה פחדה שיעל תיקח לה את מקומה בכיתה שהיא פשוט החליטה לנדות אותה מהסביבה שלה.
היא לא הייתה משתפת את יעל במשחקים, לא הייתה מזמינה אותה למפגשים.
עד שיום אחד, אלה עמדה על כיסא בכיתה ואמרה בקול: “אני מזמינה את כולן ליום הולדתי המתקיים היום
בבית שלי”.
החברות הקרובות של אלה לא הבינו למה אלה הזמינה את כולן, הרי אלה בפירוש החליטה שיעל מנודה
מכולן.
ואז אלה סיפרה להן משהו לא נעים שהיא חוותה והסיפור הולך כך:
לאלה יש אח תאום שהוא על הרצף האוטיסטי, ולפני כמה ימים היא הלכה איתו ועם אימא שלה לגינת
המשחקים.
בגינה אלה ראתה את החברים מהכיתה של אחייה ושאלה אותם אם הם יכולים לשתף אותו במשחק שבם
משחקים.
ואז אחד מהחברים צחק ואמר: למה שאנחנו נשחק עם הילד הזה? הוא בכלל לא ברמה שלנו.
אלה הסתכלה על החברים האלו בעיניים דומעות ופרצוף מאוכזב.
היא הרגישה דחויה בשביל אח שלה והבינה את התחושה הנוראית שהיא גורמת ליעל להרגיש.
היא החליטה שמעכשיו היא לא נותנת לאף אחד להרגיש שהוא לא חלק מהחברה.
היא הלכה לאותם הילדים והסבירה להם את המוגבלות של אח שלה ואמרה להם שהוא ילד נורא חכם ואוהב
לשחק כדורגל ואפילו טוב בזה מאוד.
ואז הם החליטו לשחק כדורגל ולשתף אותו גם.
לאחר שהסתיים המשחק, בא לאלה אותו הילד שצחק על אחייה ואמר: אח שלך הוא בין השחקני כדורגל הכי
טובים שהכרתי.
אלה חייכה אליו וחזרה הביתה מאושרת ביחד עם אימא ואח שלה.
כשהם הגיעו הביתה אימא של אלה אמרה: אלה בעוד כמה ימים היום ההולדת שלך, את מי תרצי להזמין?
ואלה ענתה באופן ברור וחד: את כל בנות הכיתה, אפילו את יעל, התלמידה החדשה.
החברות של אלה התרגשו נורא לשמוע את הסיפור והן שמחו לשמוע את דבריה של אלה.
אלה ביקשה מהן אם הן יכולות לעזור לה לערוך רשימה של בנות המתכננות להגיע ליום ההולדת והן נענו
בחיוב ובשמחה.
לאחר כמה שעות כל בנות הכיתה נפגשו אצל אלה, לחגוג למה את יום הולדתה, וגם יעל הגיעה והביאה אפילו
מתנה לאלה.
אלה הרגישה צורך לבקש סליחה מיעל, אז היא קראה לה לבוא לצד, דיברה איתה וביקשה ממנה סליחה
מעומק הלב.
יעל סלחה לה ומאז הן הפכו להיות החברות הכי טובות שיש.
לימים הן היו ישנות אחת אצל השנייה, עושות מסיבות פיג’מות ומארגנות מפגשים כיתתיים.
אפילו כשהן עלו לחטיבה הן עברו לאותו בית ספר, ישבו אחת ליד השנייה תמיד, ממש כמו אחיות.
יום אחד יעל שאלה את אלה מה גרם לה לבקש ממנה סליחה ואלה סיפרה לה את הסיפור על אח שלה.
יעל התרגשה עד דמעות ואמרה לאלה שהיא כל כך שמחה שהיא הבינה את זה ושהיא מצטערת לשמוע על
מה שאמרו ועשו לאח שלה.
מאז הן הבטיחו אחת לשנייה שהן לא יגרמו לאף אחד לעולם להרגיש דחוי או מנודה כי כמו שאומר הפסוק:
“ואהבת לרעך כמוך”.
כולנו רוצים להרגיש טוב בחברתנו אז כמו שאנחנו.
