אור לא באמת רצתה לעבור דירה ובטח שלא לארץ אחרת. אור מאוד אהבה את חיי השגרה שלה, את חברותיה , את החוגים בבית הספר , את המורים והפעילויות . אבל עכשיו זה נראה שאמא ואבא מאוד נחושים בהחלטתם ובעוד כמה ימים הם יעברו מישראל לארצות הברית. הכל היה ארוז, אור הלכה להיפרד מחברותיה, היה להן ממש קשה להיפרד. אור ומשפחתה כבר היו בדרכם לשדה התעופה וכשהם היו במטוס באוויר אור הסתכלה מחוץ לחלון וכבר התחילה להתגעגע . אור ממש רצתה להכיר חברות טובות . בשעת לילה מאוחרת היא הלכה להתארגן לשינה. הכל בחדרה היה מאורגן והיא מאוד התרגשה לקראת ההליכה מחר לבית הספר .
למחרת בבוקר אור התארגנה לבית הספר שהיה קרוב לביתה. כשנכנסה לכיתה היא ראתה ילדה מרביצה לילדה אחרת כאילו היא הייתה איזה שק אגרוף.
אור ממש לא אהבה את מה שראתה, היא החליטה להתערב ואמרה לה להפסיק ושמה שהיא עושה ממש לא יפה. הילדה שאותה לא הכירה בשם ענתה לה: “מה שלא יפה פה זאת את!” אור ממש נעלבה, היא לא חשבה שכך יתחיל יומה הראשון בבית הספר . בהפסקה אף אחד לא דיבר או שיתף אותה במשחק. היא חשבה שזה בגלל מה שאמרה קודם לאותה ילדה . בניגוד לאור, אותה ילדה שהרביצה הייתה מוקפת חברים, היא לא התנהגה אליהם כל כך יפה ואז היא הבינה שכולם מפחדים ממנה. היא ניסתה לדבר עם אחת מהילדות שבכיתתה אך היא לא ענתה לה, היא ניסתה לדבר עם עוד ילדה ועוד ילדה אך הן לא התייחסו. היא חשבה שעושים עליה חרם בגלל מה שאמרה קודם לילדה ההיא, היא אפילו לא ידעה איך קוראים לה . בסוף יום הלימודים כשחזרה הביתה אמה שאלה אותה: “איך היה בבית הספר החדש ?” ואור ענתה לה ” שבסדר ” למרות שלא באמת כך היה, היא פשוט לא רצתה להטריד את אמה. כך היא שמרה את זה בבטן יום ועוד יום… היא רצתה לפנות למורה אבל ידעה שכתוצאה מכך הילדים עוד יותר ישנאו אותה ויגידו שהיא מלשנית. למרות זאת היו כמה ילדים מכיתתה שרצו להכירה ולהיות חבריה אבל ידעו שאז גם הם יוחרמו ולכן העדיפו לעמוד מהצד. כל זאת פרט לילדה אחת שרצתה לעזור לה גם אם זה יגבה ממנה מחיר . פעם אחת בזמן הפסקה היא ניגשה אל אור ודיברה איתה, הן שוחחו קצת והכירו יותר טוב. היא אמרה לה שקוראים לה טליה ושהיא תשמח להיות חברתה, היא גם ייעצה לה להגיד למישהו שמחרימים אותה. אור סיפרה לה שהיא קצת חוששת שישנאו אותה אך היא חשבה על זה כמה ימים ובסוף ניגשה וסיפרה להוריה והם עודדו אותה אך יעצו לה לספר למורה. יום למחרת היא ניגשה אל מורתה וסיפרה לה על החרם. המורה הבטיחה לטפל אבל ביחד. אחריי ההפסקה היא והמורה ניגשו אל התלמידים והמורה אמרה לאור שתספר להם מה היא מרגישה, אור קצת התביישה אבל בסוף היא אמרה ” ביום הראשון שלי פה חשבתי שאני יכיר חברות חדשות וכן הכרתי, הכרתי את טליה שבזכותה אני עומדת פה אבל רציתי להכיר עוד חברות. אני תמיד יושבת בצד בהפסקה בזמן שאני רואה אתכן משחקות. הייתי רוצה שתפסיקו להחרים אותי “. היה שקט בכיתה עד שהמורה אמרה:מישהו רוצה להגיד משהו לאור? לפתע ילדה אחת אמרה בלחש: “אני מצטערת” ואחריה עוד ילדה ועוד ילד עד שבסוף כולם ביקשו סליחה ואור כבר לא הייתה בודדה .
