הצוואה בעיר העתיד

יום שלישי 11 בדצמבר 1895 הלכתי להספיד את דודי חיים ואח”כ לקבל את מה שהוריש לי. לביתו הגיעו המון אנשים וריגשו עד דמעות. אחרי ההספד הסתכלתי בצוואה והיה כתוב לך למסדרון ותמצא שם על הקיר כפתור שפותח דלת.הלכתי לשם והיה מפחיד (הייתי לבדי) לחצתי על הכפתור  ודלת נפתחה כשנכנסתי לחדר היו שני דברים פסל וארון בצוואה היה כתוב חפש על הפסל ידית חיפשתי הרבה זמן ולא מצאתי הייתי עייף היום היה ארוך נשענתי על גופו של הפסל ושמעתי חריקה הסתכלתי מאחורי והארון הסתובב  ובמקומו הייתה מכונה משונה.  בחנתי אותה הרבה זמן ולבסוף נכנסתי לתוכה לחצתי על כמה כפתורים כשלפתע הרגשתי מהירות עצומה נפלתי מספר פעמים, עד שהתרגלתי.

דלת המכונה נפתחה בעשן.יצאתי הסתכלתי על אחד הבניינים והיה כתוב 2050 הגעתי לעתיד! ראיתי המון רובוטים מקיפים אותי ואנשים מרחפים עם נעליים מיוחדות. שהאנשים הבחינו בי החלו לצחוק על מראי המוזר הלכתי משם כשלפתע עצרוני שוטרים למה אין לך בגדי נובוט? אסור ללכת ככה ברחוב! הם הביאו לי בגדים משונים לא הבנתי מה הם עושים… כשפתאום שמעתי קול- שלום! לא הבנתי מהיכן הקול מגיע! התעלמתי אך הקול נשמע שוב. הסתכלתי וראיתי שהמסך על חליפתי זוהר ראיתי כל מיני ריבועים מוזרים על המסך על אחד היה כתוב “מצלמה” ועל אחד “חנות “play לא הבנתי מאומה הסתכלתי מסביבי בנינים זזו על ידי לחיצת כפתור. המקום כולו היה מלא מסכים בתקופתי לא היה דברים כאלה והתלהבתי מכל הדברים ומהארץ המפותחת. הייתי רעב  נגעתי בביטני איפה שהיה המסך. לפתע התחלתי לרחף. נבהלתי לא שלטתי בעצמי. כולם ריחפו אבל אני לא הייתי רגיל לחצתי על כפתור נוסף והתחלתי להתייצב זו הייתה שעת לילה מאוחרת והייתי עייף ממסעי הארוך דפקתי על דלת אחד הבתים והדלת נפתחה על ידי רובוט הוא לא שאל אותי אפילו מה מעשי פה הוא רק שאל אותי אם אינני רעב עניתי לו שמאוד הוא שאל אותי מה אני רוצה לאכול עניתי לא שאני רוצה עוף תוך זמן קצר שלף לי עוף חם אין לי מושג מהיכן. הסתכלתי על הבית, הבית היה קטן אך היו לו מצבים הייתי יכול להפוך את הבית לגדול קטן או בנוני התלהבתי מאוד.

הייתה שם נברשת שיכלה להפוך לכול מכשיר חשמלי חדיש עם כל ההתלהבות הייתי עייף ברמה קיצונית. לנתי בבית זה עד שסוף סוף הבנתי מי בעליו אני הייתי כסבא מבוגר מאוד בעתיד מוקף בהמון נינים ונכדים חמודים  אני לא ידעתי איך כמישהו הייתי בן 155 שנה אבל התרגשתי מאוד לראות את עצמי בעתיד כסבא. ניגשתי אל הסבא והילדים הסבירו לי שזאת טכנולוגיה מיוחדת וחדישה היכולה לגרום לחיות 1000 שנה ניגשתי לסבא והתחלתי לדבר איתו. הוא ממש התרגש לראות אותו כצעיר סוככנו הרבה עד שהיה מאוחר הוא הציע הפעם ללון איתו, בחדרו הייתה מונחת מכונה ישנה ומאובקת ניגבתי מימנה מעט אבק וזיהיתי שזאת מכונת הזמן!התרגשתי עד שמיים לא רציתי להיתקע בעתיד חשבתי שאני יישאר שם לנצח. איכשהו המכונה זיהתה אותי והחלה לפעול רציתי להיפרד מהסבא אך היה מאוחר מדי. נשאבתי לתוך המכונה וחזרתי לאותה הנקודה אותו חדר כפתורים אותו מקום רק שהפעם לא הייתה שם מכונה. נכנסתי לחדר ההספד ולהפתעתי המשכנו מאותה נקודה. הבנתי שהזמן עצר וקיום אני אותו עם הרובוט אותה נברשת ואותם נינים ונכדים.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »