בוקר אחד בכפר קטן שכב לו עשיר אחד במיטתו, ונדדה שנתו. הוא היא מאוד עצוב, אז הוא החליט לצאת לטיול. יצא העשיר מביתו. בדרך ראה עני על שפת המדרכה. העשיר חשב כמה רגעים ולבסוף החליט לגשת אל העני. העשיר שאל את העני, מדוע אתה פה ולא בביתך? אמר העני בצער, הלוואי שהיה לי בית ללכת אליו.
בהתחלה העשיר לא הבין, אבל לאחר כמה רגעים הבין הכול ואמר לעני: תראה, מעבר לבניין יש בית גדול. זהו ביתי. תוכל לבוא אלי מתי שרק תרצה. התרגש העני ואמר: “תודה מכול הלב אבל באמת שלא צריך”. בליבו, חשב העני כי למרות שאמר לעשיר כי אינו צריך את עזרתו, בתוך תוכו הוא באמת רצה בית שבו יהיה לו כיף ונעים.
העשיר אמר לעני שלא יכריח אותו אבל שאם בכל זאת יבוא להתארח ישמח מאוד. וכך הלך לו העשיר וחזר לביתו.
למחרת בבוקר, יצא העשיר לטיול לאזור שבו היה העני, אבל למרבה הפתעתו העני לא היה שם. העשיר חיפש וחיפש אך לא ראה את העני. הוא אפילו שאל אנשים, אבל זה לא עזר. חשב העשיר מה קרה לעני?, למה הוא נעלם?. העשיר המשיך לחפש עוד קצת אבל לאחר שעה ארוכה התעייף וחזר לביתו.
כשחזר לביתו שם לב שמישהו שוכב על יד דלת ביתו. ניגש אל הבחור ולמרבה הפתעתו זה היה העני. העשיר שמח בליבו שהעני בא לבסוף להתארח, אבל לא אמר זאת בקול לעני רק שלח רמז בחיוך. שאל העשיר את העני מה הוא עושה פה, למרות שחשב שהוא יודע מה התשובה. העני היסס ושתק. העשיר עמד לידו ושם לב שיש תכשיט על הריצפה. שאל העשיר את העני, התכשיט שפה הוא שלך? העני שתק קצת ואז אמר כן. העשיר היה קצת מבולבל הוא לא הבין איך זה שלעני יש תכשיט כה יפה ויקר. אך לפני שהספיק לשאול את העני מאיפה התכשיט, ברח העני מהמקום. חשב העשיר אם ללכת אחריו או לחזור הביתה ומחר לשאול אותו. התלבט קצת ובסוף החליט שהוא יחכה למחר.
הגיע הבוקר והעשיר התארגן ויצא למקום בו ראה את העני בפעם הראשונה, ולמזלו העני היה שם. העשיר לא חשב פעמיים וניגש אליו. העשיר שאל אותו מאיפה התכשיט היקר הזה? העני אמר שפחד לספר בהתחלה, אבל הוא לא באמת עני אלא איש רגיל. העשיר היה בהלם הוא לא האמין למה שהוא שמע. הוא שאל את העני בכעס למה התחזית לעני? העני ענה שאין לא חברים בכלל והוא חשב שאם יעמיד פנים כאילו שהוא עני אז אנשים ירחמו אליו וירצו להתחבר איתו.
העשיר היה מופתע מהסיפור ששמע. הוא עדיין קצת כעס, אבל גם ריחם על העני. אמר העשיר: אני אשמח להיות חבר שלך, אבל המעשה לא היה יפה כלל וכלל. העני הבין שמעשיו לא היו יפים והבטיח שישפר את מעשיו והתנצל. העשיר שמח שהעני הבין מה הוא עשה, ולאחר שביקש סליחה, אמר לעני: תוכל לבוא אלי מתי שרק תרצה, אבל הפעם לא כשאתה עני, אלא כשאתה מי שאתה.
העני והעשיר חייכו. העני אמר לעשיר שכשהעמיד פנים שהוא עני, היו אנשים שלא רק שלא הזיז להם, הם גם התנהגו לא יפה בכלל. העשיר אמר לעני שזה נכון. שיש אנשים שמתנהגים פחות טוב, אבל יש גם אנשים טובים. העני אמר לו: כמוך למשל. העשיר חייך ומאז הם הפכו חברים טובים.
