העליה לארץ ישראל

בברזיל גרה משפחה שבה היו שלושה בנים, שלוש בנות וזוג הורים. לכל ילדה היה צבע שיער אחר- חום, בלונדיני וג’ינג’י, וכך גם לבנים. הם היו אחים מאד טובים וגם אהבו להתחרות ולשחק בקבוצות בנים ובנות. הם הכי אהבו לשחק ולשחות במים ובים… 

הילדים היו עומדים תמיד עם ההורים על שפת הים וחולמים לעלות לארץ ישראל.

 

יום  אחד עברה ספינה ליד החוף,  הם רצו לעלות עליה ולשוט איתה לישראל.

כולם קראו בקול לרב חובל שיעצור ולאחר ששמע אותם, ההורים ביקשו ממנו שייתן להם לעלות על הספינה והוא הסכים! הם עלו ותפסו מקומות והיא המשיכה לשוט בים.

 

עברו יומיים, שלושה ואפילו שבוע.. האוכל בספינה נגמר והאנשים היו רעבים. במזל למשפחה היה עוד אוכל, הם חילקו לנוסעים שאיתם ולהם נשאר רק קצת, אבל היה מספיק לכל מי שהיה צריך. לכולם היה שמח וטוב שהם חלקו איתם את האוכל שלהם.

אחרי כמה ימים הספינה הגיעה לארץ ישראל. הם יצאו ממנה ומצאו מקום ללמוד את המצוות ואת השפה,  אך לא היו להם חברים ומשפחה. הם הרגישו בודדים.  הם ניסו להכיר חברים, זה לקח להם קצת זמן.. ובאמת הם הצליחו להכיר עוד כמה משפחות שהגיעו לארץ אחריהם. המשפחה עזרה לעולים החדשים ללמוד את מה שהם כבר למדו, מילים בעברית, מנהגים שונים, הילדים שיחקו יחד, הם התחברו וכבר לא היו לבד… ועדיין הם הרגישו געגוע חזק למשפחה שלהם.

עבר זמן ופתאום משפחתם עלתה לארץ ישראל. זאת הייתה הפתעה בשבילם והם מאד התרגשו ושמחו. עכשיו היה להם שמח ושלם עם האנשים שהם אוהבים.

לאחר מכן הם עברו למשימה הבאה. הדבר היחיד שהם רצו זה היה בית מחיה. הם חיפשו וחיפשו עד שהתעייפו. הם עצרו בחושך במקום כלשהו, נמנמו קצת ואז התעוררו, הרימו את הראש וראו בית מולם.  הם הלכו אל הבית דפקו בדלת ואף אחד לא פתח, אז אחד הבנים פתח את הדלת.

האח הבכור אמר: “נראה לי שמצאנו לנו בית”, ההורים ענו לו: “אנחנו חושבים שאתה צודק, עכשיו לא חסר לנו כלום”

 

היה להם את כל מה שהם היו צריכים וחלמו עליו.

הם המשיכו לחיות בארץ ישראל באושר ועושר עד עצם היום הזה והמשפחה שלהם גדלה וגדלה.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »