המריבה
יום אחד, היה זה ביום רביעי אחר הצהריים, אורי רואה את אימו מכבסת, מוציאה בגד מהסל ומכניסה למכונה, ושוב מוציאה בגד מהסל ומכניסה למכונה. וכך שוב ושוב, הוציאה והכניסה. אורי נזכר לרגע שהמורה אמרה לכתוב סיפור! כך עלה לו הרעיון לכתוב על מריבה בכביסה. התחיל אורי לכתוב, לכתוב יפה, כל פרט ופרט לעבור! אורי השקיע!
הבגד, חולצה ומכנס התחילו לריב מי יכנס ראשון למכונה. ואז באה החליפה והתחילה להגיד: “השניים רבים והשלישי תופס!”
” ממש לא! אני נכנס ראשון” אמר המכנס.
“אין מצב” אמרה החולצה.
עוד השניים רבים ובאה החולצה הרגוזה והמעוצבנת. ” אני ראשונננננההההה” צעקה.
“חה חה! לא, את לא! מה את מקשקשת?!” אמרה כל החבורה.
הגיעו זוג הגרביים ואמרו:” אנחנו תאומים אז אנחנו באותו הזמן!”
“מצאנו פתרון” צעקה כל החבורה. נכנסו כולם אל מכונת הכביסה והתנקו. אבל חמש דקות לפני סיום הכביסה רבו כולם מי יצא ראשון.” אני רוצה לצאת ראשון ויש לי הזכות!” אמר המכנס.
“לא ולא” אמרה החולצה! “הזכות שלי”
“לא, לא, לא! רק אני” אמרה החליפה. “אני הכי גדולה ומכובדת אז לי מגיע הכבוד!”
“עם כל הכבוד, אני הכי מטופחת” אמרה המטפחת…
” אף אחד לא צודק” התערבו הגרביים. לפעמים פשוט צריך להתפשר!
” מה זאת אומרת להתפשר?” שאלה החצאית.
” זאת אומרת לוותר, לתת למישהו אחר להיות ראשון” . כמו שלמדנו מאברהם אבינו. כשהיתה המריבה עם לוט על מקום המרעה אז אברהם נתן ללוט לבחור ראשון איפה לגור ואמר לו:” אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועך כי אנשים אחים אנחנו”.
“אהההההה” אמרה החבורה. “זה נקרא להתפשר”.
וכך נתנו לחצאית להיות ראשונה, ויתרו לה כי היא היתה הכי קטנה. ומאז הסתדרו ולא רבו יותר, והשמחה חזרה למכונת הכביסה!
