המסע
“קדימה” צעקה מירנדה על מלודי “חייבים להזדרז”.
זה היה לילה קר. בגלל מחסור וקושי החליטה מירנדה שעוזבים את הכפר הקטן שבו הן גרו.
“כל אנשי הכפר עוזבים” צעק זק בן דודן שהתפרץ במהירות אל הבית.
“טוענים שהר הגעש עומד להתפוצץ ולכן כל אנשי הכפר לקחו את חפציהם וברחו”.
“יש” צעקה מלודי “כל הכפר עומד להיחרב”.
“ולמה לעזאזל את שמחה”? צעקה עליה מירנדה בחזרה.
“תירגעו” אמר זק.
הם המשיכו לארגן הכל, והתכוונו לצאת לדרך.
“למה אני צריכה לסחוב את זה”? התלוננה מלודי.
“כי אמרתי” צעקה מירנדה
“טוב יוצאים” קבע זק.
הם התחילו לצעוד. הדרך הייתה ארוכה ומפותלת. “יה הגענו למדבר” התלהבה מלודי,הם המשיכו לצעוד עד שפתאום אמרה מירנדה: “אני שומעת צעדים”. ולאחר שנייה היא הוסיפה “צעדים מהירים” אנשי הכפר נבהלו והילדים התחיל לבכות.
אבל בסוף התברר שזה היה אחד מילדי הכפר שלא מצא את הוריו והתחיל לרוץ ולהיבהל.
לאחר כמה שעות הם הגיעו למבנה נטוש, מירנדה הסתכלה בכתובת ואמרה “אני חושבת שנישאר לישון פה כמה ימים”. זק עיקם את הפרצוף “כן בטח” אבל מירנדה שלחה אליו מבט כועס והוא השתתק.”אני נכנסת ” אמרה מלודי בשקט “לא את לא!” צעקה מירנדה ,”רק אני נכנסת”.
אבל מלודי לא הקשיבה,היא עקפה את מירנדה ונכנסה במהירות .”היא אף פעם לא מקשיבה לי” צעקה מירנדה “אני אתפוס אותה הפעם” אבל זק עצר אותה בפתאומיות ואמר “את לא אמא שלה,היא בוגרת ויכולה לדאוג לעצמה”
“לא ” אמרה מירנדה ודחפה אותו מדרכה. לאחר שנייה הם שמעו צעקה חזקה מהמבנה.
מירנדה רצה במהירות וזק אחריה. כשמירנדה נכנסה היא ראתה חרב על הרצפה ושאריות דם.
היא התקדמה בשקט ולפתע הרגישה שנשימתה נעצרת. מולה עמד אדם גבוה עם צלקת גדולה בעין. הוא תפס את מלודי בידו, ובידו השנייה חרב חדה. בעיניה של מלודי היו דמעות . “שחרר אותי” אמרה בשקט.
“עזוב אותה!” אמרה מירנדה בנחישות. היא שלפה סכין וכיוונה אליו אבל הוא בקלות הפיל את סכינה עם חרבו, הביט אליה ואמר :”תעופי מכאן!”
אך מירנדה לא נבהלה. היא נשכה אותו בחזקה.
“תפסיקי מכשפה” הוא צעק לעברה.
“אז תשחרר את מלודי” היא אמרה והוסיפה: “עכשיו!!!!”
הוא הישיר אליה את מבטו ואמר: “את לא מאיימת עליי, תעופי מכאן”. הוא איים עליה עם חרבו. מירנדה נסוגה לאחור ואמרה:”אני אלך, אך תבטיח לי שלא תפגע במלודי”.
“צאי כבר”!!!
“לא אצא, עד שלא תבטיח לי”
הוא התקרב אליה ואמר בשקט: “לא אפגע בה, רק תעופי מכאן כבר”
מירנדה יצאה בזהירות ובחשש.
זק חיכה לה בחוץ. “נו, מה קורה?” הוא שאל בקול.
“שששש תהיה בשקט” היא אמרה. לפתע יצא האדם עם הצלקת.
“מלודי, או איך שלא קוראים לה, תישאר אצלי, עד שתשיגו לי ספינה עם חמישים תותחים ועשרים מפרשים”.
“מה? אתה חי בסרט!” קבעה מירנדה. “אין סיכוי”
“אוקיי” הוא אמר וסגר את דלת המבנה.
לאחר כמה רגעים נשמעה צעקה חנוקה מהמבנה.
“זו מלודי” אמר זק. “אוי לא” , לחשה מירנדה.
השמש החלה לשקוע. מירנדה התמוטטה על החול החם. “למה זה קורה לי” לחשה.
כל תושבי הכפר היו עייפים ורעבים, וזק ניסה להרגיע אותם.
“זה בסדר” אמר.
“אבל לקחו את מלודי בתור בת ערובה” אמרה אחת האימהות.
“כן, אבל….” לא היה לזק מה לענות. “מירנדה בואי”.. היא קמה, עייפה וחלשה מכדי להתווכח עם זק.
הלילה ירד. הם סיימו לאכול ארוחת ערב, וכל אחד נכנס לאוהלו. מירנדה לא הצליחה להירדם וזזה מצד לצד. לא מספיק הדאגות שהיו לה על מלודי באותם רגעים, גם זק עכשיו התחיל לנחור.
“לעזאזל”, מלמלה בשקט.
לפתע נשמע פיצוץ ענק.
מירנדה קמה במהירות ורצה לעבר המבנה.
“חכי לי”, זק צעק אחריה.
היא נכנסה למבנה וראתה את מלודי על הקרקע. היא לא הייתה בטוחה האם היא ישנה, מעולפת או הגרוע מכל.
“רגע” אמרה. “איפה האדם עם הצלקת שחטף את מלודי”?
הם לא ראו אותו. “טוב”, “מה זה משנה?” אמר זק והרים את מלודי.
“קצת עזרה” הוא ביקש בשקט.
“כן, כן” אמרה מירנדה ועזרה לו להרים את מלודי.
לבסוף התברר שהיא רק התעלפה.
“כל מה שאני זוכרת, זה שהוא כיוון עלי את חרבו וכמעט הרג אותי. ופתאום, הוא הביט לאחור, וצעק, ואז נשמע פיצוץ חזק” סיפרה מלודי “ואני איכשהו ניצלתי”
“אז זה היה הפיצוץ” צעק זק. “תסתום כבר” צעקה מירנדה.
לאחר כמה שבועות די רגועים של הליכה, שכללו ריבים של זק ומירנדה, כמה תקיפות של חיות בר, וחפירות של מלודי, הם הגיעו לאמצע המדבר. “אני מתה” התלוננה מלודי. “תפסיקי להתלונן” אמרה מירנדה.
“מלודי” אמר זק, “רק שתדעי שכשנחטפת, מירנדה דאגה לך יותר מכולם. “”היא כמעט בכתה”
“באמת”? שאלה מלודי. “לא ממש בכיתי” אמרה מירנדה.
“את אחות שלי אז דאגתי לך.”
“אבל את כמ…” מירנדה קטעה את זק: “סתום כבר טמבל, לא בכיתי”
הם התחילו לריב, ומלודי חייכה בסיפוק. לאחר כמה דקות שמעו דהרות סוסים.
הם נסוגו לאחור ונבהלו לפניהם נעמד האדם עם הצלקת ואיתו עוד חמש חוטפים “הפעם הבאתי חברים” צחק.
“רוקנו את כיסכם ותנו לי את כל כספכם” צעק,מירנדה שלפה את סכינה וכיוונה אליהם אבל הם גברו עליה ושרטו את ידיה בחוזקה היא נפלה על החול ומילמלה ”אחח” זק ניסה להילחם איתם אבל גם הוא נפל. כל אנשי הכפר נתנו את כספם לחוטפים ”יופי” אמר האדם עם הצלקת ”לך מפה כבר” צעקה עליו מלודי. ”הי אני זוכר אותך את באה איתי!” אחד מחוטפיו תפס את ידיה בחזקה וקשר אותם. ”הי תעזוב אותי” אמרה. ”שקט” צעק ושם לה מכסה פה. מלודי הרגישה חסרת אונים ולא ידעה מה לעשות. החוטפים התחילו להתקדם מלודי ראתה שמירנדה וזק הספיקו לקום ולנער את חול המדבר.
מלודי הובלה בשרשראות ברזל שהחזיק אחד מהחוטפים, בדרך הרהרה מלודי למה תמיד חוטפים דווקא אותי, זה קצת עצבן אותה אבל מה היא יכלה לעשות. החוטפים התקרבו לעבר איזור עם הרבה שיחים ועצים. השמש החלה לשקוע ומלודי התעייפה מהדרך היא רצתה לעצור אך לא היה לה אומץ להתעסק עם הכנופיה. באותם רגעים אנשי הכפר אכלו ארוחת ערב חמה והתחממו ממדורה חמה שהדליקה מירנדה. גם היא וזק התחממו לידה. ”אז מה עושים” שאל זק בשקט ”ממשיכים את החיים” ענתה לו מירנדה ”אבל מלודי…” התחיל זק לומר, ”היא איננה” קבעה מירנדה. ”איך את אומרת ככה בואי נחפש אותה” ”לא” אמרה מירנדה ”כן” צעק זק ”לא” לחשה מירנדה. היא קמה מהמדורה והלכה לאוהלה.
זה היה לילה קר מאוד והכנופיה עצרה והתיישבה על החול הרך, הסוסים והחמורים התיישבו גם והאדם עם הצלקת הצית אש ”הי למה את שקטה כל כך” שאל בקול כי אתם חטפתם אותי רצתה לומר אבל מחסום הפה מנע זאת ממנה. הוא שחרר אותה והוריד לה את מחסום הפה. ”עכשיו את יכולה לענות לי” אמר אבל היא שתקה והביטה על החול. החוטפים פתחו יין והתחילו לשתות מלודי פחדה שהם ישתכרו כי לא מספיק שהם מפחידים עכשיו הם יהיו מפחידים עוד יותר אבל זה באמת קרה הם השתכרו ונרדמו. הם התחילו לנחור מלודי בעטה באחד מהחוטפים אך הוא לא זז זאת ההזדמנות שלי לברוח שמחה בליבה. היא קמה בזהירות והלכה לאחד הסוסים הוא קם והתחיל לצהול ”שש” אמרה, למזלה אף אחד מהחוטפים לא קם, היא ראתה הרבה תיקים ליד האדם עם הצלקת היא עקפה אותו בזהירות ופתחה את התיקים הם היו מלאים בכסף ובזהב היו שם גם שקיות גדולות עם אוכל היא העמיסה על הסוס 5 שקי מטבעות וכסף ושקי אוכל.
עכשיו נותרה לה רק בעיה אחת, היא מעולם לא רכבה על סוס, היא עלתה עליו ומיד הוא התחיל לדהור היא נבהלה וניסתה לשמור על קור רוח, הסוס דהר במהירות האדירה ולפתע נעצר. מלודי שמעה תזוזות מהשיחים לפתע קפץ משם טיגריס גדול ומאיים הסוס צהל ודהר והטיגריס המשיך לרדוף אחריהם, ”אוי לא “מלודי צעקה בבהלה הם דהרו במהירות הטיגריס כמעט שתפס ברגלו של הסוס המבוהל אבל לבסוף הם הצליחו להימלט מלודי נשמה עמוק וניסתה להירגע עד שראתה את האוהלים של אנשי הכפר ”יש אני לא מאמינה” מלודי שמחה, מירנדה וזק יצאו מהאוהלים ”מלודי” צעקה מירנדה היא רצה לכיוונה וחיבקה אותה.
”את בסדר?” ”כן אבל הייתי קרובה למות” היא צחקה. היא סיפרה לאנשי הכפר את סיפורה וכולם שמחו ”החלטנו שממש פה נקים את הכפר מחדש” אמרה מירנדה בהתרגשות ”כן זה איזור טוב” אמר זק הם התחילו לעבוד ולאחר כמה דק’ מלודי התלוננה ”למה אני צריכה לעשות את זה?” ”כי אמרתי” אמרה מירנדה ”בעצם את יכולה לעשות משהו אחר” הוסיפה ושתיהן צחקו.
מגישה: נעמה גבאי כיתה ו’ בית ספר הראל
