בתור אחת כזאת שיודעת שצריך לעבוד כדי להרוויח כסף אני אמורה להבין.
הכול התחיל בעצם לפני 5 שנים כשהתארגנתי למסיבת הסיום של בית הספר שלי תיכון אגוז.
רגע אבל לפני שאני מתחילה, לא סיפרתי על עצמי. אז שמי תום בכר, הורי קראו לי כך מפני אהבו את השם.
אני בת 18 בעלת שיער חום שטני ארוך וכל החברים שלי קוראים לי בכר ואתם בטח שואלים למה? הרי שמי תום ,אז אתם בטח מכירים שקוראים לכם בשם המשפחה שלכם אז שם המשפחה שלי הוא בכר
אז נחזור לעינינו? אותו היום היה היום האחרון ללימודים (ולי לא סתם אני מסיימת את התיכון)
הייתי לחוצה מאוד כי אני הייתי מנחת האירוע גם מאוד התרגשתי כי לא בכל יום מסיימים בית ספר.
חגיגות סיום הלימודים ותחילת החופש הגדול נמשכו זמן רב בכל יום שמעתי את ילדי הקייטנה שרים ומשחקים
ומה איתי אני התכוננתי לצו הראשון שלי בצבא
ביום הצו, אמא שלי לקחה אותי אל הבקו”ם שם התקיים הצו הראשון.
עמדתי מול מפקד במדים פחדתי נורא הרי אני לא ספורטאית ולא ממש חזקה
יש לי קישורים מדהימים לפעלולים והתעמלות קרקע אבל זה עיינין של גמישות ואני לא יודעת במה זה יעזור לי.
החיים המשיכו כסדרם יום ועד יום ולפתע אני שומעת צלילים צורמים מכיוון קרחת היער הגדול הייתי סקרנית נורא ובלי להסס פתחתי את הדלת והתחלתי לרוץ לפי הצלילים, לאחר כמה דקות של ריצה הגעתי אל קרחת היער אבל מה שהשמיעה את הצליל לא היה שם והמשכתי לרוץ והפעם לא יודעתי בכלל לאן אני רצה.
הרעשים התחזקו פחדתי, נורא לא זיהיתי את המקום הזזתי קצת את הענפים והעלים וניגלה מולי מראה מדהים.
זה היה אוהל צבעוני וגדול שבכניסתו היה תלוי שלט גדול ובו כתוב הקרקס הנודד.
הייתי בהלם. כל חיי רציתי להיות בקרקס, לצערי במשפחתי אין מספיק כסף להוצאות מיותרות ואין להורי מספיק כסף בשביל החוויה הזו .
אוהל הקרקס היה פתוח ובפתח עמד אדם לבוש במצנפת וגלימה וניראה לי שהוא מנהל הקרקס.
האיש (זה שאני חושבת שהוא מנהל הקרקס) הבחין בי והזמין אותי להיכנס אל אוהל הקרקס.
נכנסתי אל אוהל הקרקס בהתרגשות גדולה האיש סיפר קצת אל עצמו
“שמי דוטור אלמיס אני המנהל הראשי של הקרקס הנודד ברוכה הבאה מה שמך?”
שמי תום בכר עניתי לו והוא ענה לי ברוכה הבאה.
התבוננתי סביבי עשרות לוליינים לבושים בבגדי גוף התכוננו לחזרות ומר דוטור אלמיס הזמין אותי לצפות במופע.(חזרות גנרליות)
המופע היה מדהים הלוליינים קפצו ,דילגו וניתרו אל חבלים ,סולמות וקורות דקים וגבוהים
השתלשלו רצו והעיפו כדורים ומוטות
לאחר המופע הודיתי למר דוטור אלמיס אל החוויה המופלאה ויצאתי לדרכי.
לאחר שיטוטים רבים ביער התייאשתי, חיפשתי כל כך את הבית רציתי כל כך לחזור אבל לא מצאתי את הדרך חזרה הביתה.
נשענתי על אחד העצים והתכוננתי ללילה ופתאום שמעתי צעדים קרבים וכשפתחתי את עיניי ראיתי מולי את מר דוטור והוא חייך אלי
ושאל תום מה קרה? ואני סיפרתי לו שאני לא מוצאת את הדרך הבית ושבטח ההורים דואגים לי
מאז אותו יום שבו מצאתי את הקרקס הנודד התחלתי להתגורר שם הייתי בקשר טוב עם הלוליינים והם איתי.
יום אחד בעודי צופה בקהל הבחנתי2 אנשים שמוכרים לי
אלו היו הורי והם הבחינו בי ונופפו לי לשלום
בסוף ההופעה הורי ניגשו אל מר דוטור אלמיס מנהל הקרקס ושאלו אותו הם הוא מכיר ילדה חמודה בשם תום בכר ומר דוטור ענה כן אני מכיר היא פה מאחורי הקלעים.
הורי הסיתו את הווילון של מאחורי הקלעים וראו אותי בשנייה הראשונה לא קרה כלום ואז התנפלנו אחד אל השני מרוב געגוע
הורי סיפו לי כמה דאגו לי ואני סיפרתי להם כמה אני התגעגעתי אליהם
דוטור שמע את כל זה והחליט להחזיר אותנו (אותי ואת אבא ואמא שלי) הביתה בכרכרה מפוארת של הקרקס ואני שמחתי
נפרדתי מהקרקס לשלום
וחזרתי אל הורי לחיים רגילים.
מספר ימים לאחר התקבלתי לצבא והשמחה הייתה כפולה עוד יותר
