המלחמה

  • שם: יונתן דפנה
  • כיתה: ה
  • המורה: אביב מימון
  • בית ספר: נועם אורת
  • ישוב: נתיבות
  • מחוז: דרום

http://בס”ד מחר שמחת תורה ואני מתרגש מאוד כי אנחנו הולכים לבית הכנסת לשמוח ולרקוד עם התורה. אני כבר לא יכול לחכות למחר, שיגיע יום שמחת תורה. למחרת אמא מעירה אותי מוקדם. ואומרת לי דוד יש אעזקה תיכנסו מהר לממד. אני לא מבין מה קורה פה אמא מסבירה לי שיש מלחמה. אני נלחץ מאוד!! והיא מספרת לאבא שיש מחבלים במקומות מסוימים אני שוב נלחץ מאוד כי אני גר בנתיבות, ליד העוטף ושדרות אבל למזלי אין פה מחבלים. עכשיו אני מבין מה קורה במדינה נכנסנו למלחמה וגם בגלל המלחמה לא נוכל לשמוח השנה בשמחת תורה. אמא ואבא חילקו לנו תהילים וקראנו בהם כדי לשמור על החיילים בעזה וגם שה’ ישמור על החטופים בריאים ושלמים. אמא ואבא הכינו אוכל לכבוד שבת לחיילים הגיבורים שלנו. וגם במשך השבוע. אני הלכתי עם אבא ולקחנו להם ארוחת ערב חמה אני ממש שמח שכל עם ישראל מחובר. עוזר אחד לשני. ממש אחדות וערבות הדדית. לפני המלחמה היה לי קשה מאוד לראות את עם ישראל נלחם אחד בשני. כי נזכרתי בבית המקדש שחרב בגלל שנאת חינם. עכשיו אני שמח להיות חלק מעם ישראל המחובר והרגיש . “עם ישראל חי” !!! הימים ממשיכים לחלוף ואני מרגיש עצבות. ויש לזה כמה סיבות סיבה ראשונה: כי השנה לא תהיה שמחת תורה וכבר הכנו כמעט 200 שקיות ממתקים לחלק לכל הילדים. גם לא הולכים ללימודים בגלל המלחמה ובכל מקרה קשה ללמוד מהזום ולאחרונה אני נעול בבית כאילו אנחנו בתקופת הקורנה, אני לא יכול לצאת מהבית לשחק עם חברים או ללכת לשום מקום. מאחר והימים ממשיכים לחלוף שוב ושוב. היום כבר היום ה- 22 למלחמה ואני לא יודע כמה זמן המלחמה תימשך אני ממש דואג. כי אני לא יודע כמה זמן החטופים ימשיכו להיות אצל החמאס השבת השלישית למלחמה נכנסה אני מקווה שתיהיה שבת רגילה. בשבת קצת שמחנו עד שפתאום באמצע הסעודה אנחנו שומעים אעזקה, נכנסים לממד, נגמרת האעזקה אני נלחץ מאוד. ומחר יום ראשון וביום ראשון יש לי יום הולדת וכמובן אני לא יכול לחגוג יום הולדת כי אנחנו במלחמה. כמה תוכניות היו לי. לבלות, לשמוח ולחגוג. אבל אין לי מצב רוח לחגוג. אז אמא הכינה לי עוגה. אנחנו חוגגים ביננו במשפחה. מחר חג החנוכה ונדליק נר ראשון נאכל סופגניות ונשמח אבל את הנר שנדליק נקדיש לחטופים שהם עדין בעזה היום יום ה32 למלחמה. הגיע נר ראשון אמא הוציאה את החנוכייה ואבא ברך את הברכות והדליק את הנרות. אכלנו סופגניות, שרנו שירים קצת שמחנו. נר שני יום 33 למלחמה היום התעוררתי בשמונה בבוקר כי היה לי זום חברתי. הדלקנו בערב והיה קצת שמח קצת עצוב. עברו ימים רבים ואנחנו כבר ביום ה38 למלחמה נר האחרון לחג החנוכה הגיע הרגע הנר האחרון לחג החנוכה אבא ברך על הנר השמיני. ונגמר חג החנוכה. סוף סוף אנחנו חוזרים לבית ספר היום אני חוזר אחרי ימים רבים לבית הספר שמחתי להיות עם החברים לדבר ולשחק ביחד אני כל כך שמחתי לראות את החברים אחרי הרבה זמן יום שני שאני כבר בלימודים אני קם מוקדם כדי לא לאחר לבית הספר נגמר היום השני לבית הספר בבית ספר אבל עדיין הימים ממשיכים לעבור אנחנו כבר ביום ה67 למלחמה ואני עוד מעט הולך לישון כדי לקום מוקדם לבית ספר. היום זה יום שלישי הולכים לבית ספר ויש לילד בכיתה יום הולדת והוא שמח וגמרנו את היום הולדת של חבר שלי חזרתי לבית שלי לשחק בגינה שלי עבר הרבה מאוד ימים שאנחנו כבר ביום ה123 אני עדיין לא מצליח להבין את מספר הימים הזה .אני פשוט ממשיך להתפלל לחזרת החטופים במהרה ולברך את חיילי צבא הגנה לישראל שיחזרו בע”ה הבייתה בריאים ושלמים. מגיש יונתן דפנה – כיתה ה’ הרב אביב נועם אורות נתיבות.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »