המכתב המשמח!
כבר זמן רב שהנעליים שלי כבר לא נוחות וקצת בלויות ואני מחכה לקנות נעליים חדשות ויפות. הבוקר שאלתי את אימי: “מתי נוכל ללכת לקנות נעלים?” היא אמרה שהיא לא יודעת מתי, הרי הקורונה, הנגיף הארור הזה, משתולל בכול העולם ועושה מלא בלאגן, וכרגע כל חנויות הנעלים סגורות. אוף! הקורונה המעצבנת הזו הורסת הכל. גם חנויות הבגדים סגורות.
“אמא אפשר ללכת לנעמה?” שאלתי בניסיון למצוא משהו אחר לעשות.
“רעות, נעמה בבידוד. בת-דודתה נדבקה בווירוס הארור, ונעמה לא מרגישה-טוב. נדמה שהיא נדבקה. את יכולה לעשות איתה זום”. אבל אחרי רגע אמא הוסיפה: “הרגע שולמית, אמא של נעמה, שלחה לי שנעמה חיובית לקורונה, את בבידוד…”
“אוף!” צעקתי. צעקתי נשמעה בכל הבניין. זום לימודי מקשה לי על הלמידה. טוב, אפתח זום עם נעמה.
“אמא, את יכולה לפתוח לי זום? אני רוצה לדבר עם נעמה”.
“אוקי, אני פותחת לך”.
אמא פתחה מיד את הזום, שלחתי לנעמה את הקישור והיא התחברה בשמחה.
“שלום נעמה, מה שלומך?”
“אני בסדר, רק יש לי סחרחורת וכאבי ראש. והאמת, אבד לי חוש הריח, אבל זה לא נורא.” נעמה השתעלה קצת ואני המשכתי לשאול.
“לפחות טעם נשאר לך?”
“כן, אבל לאמא שלי הוא אבד.”
“וואי, מבאס, את מסתדרת בזום של בית הספר? אני לא ממש.”
“האמת, זומים ממש הורסים לי את האנגלית, חוץ מזה אני מסתדרת די טוב. רוצה עזרה בחשבון ועברית?”
“כן, את יודעת שאני דוברת אנגלית. ואני אוכל לעזור לך בזה. תודה.”
“אשמח לעזרה באנגלית. תודה!”
“וואי, אמא שלי צריכה את המחשב. נצטרך לסגור את הזום. להתראות”
“בדיוק אחי גם צריך את המחשב כדי להכנס לשיעור בזום. להתראות!”
סגרתי את הזום והעברתי את המחשב לאמא שלי, וחשבתי לעצמי שנעמה מסכנה, היא חולה ואין לה מה לעשות ואני בחדר לבד. עלה לי רעיון לבקש מאמא לקנות עוגה למשפחת שלומוביץ, ואני אכתוב להם פתק. זה בהחלט היה רעיון טוב.
“אמא, אמא!” קראתי, ושאלתי אותה אם היא יכולה לקנות עוגה. אמא שאלה אותי למה מכיוון שלא קונים סתם כך עוגות. עניתי שזה למשפחת שלומוביץ והוספתי שאכתוב להם פתק החלמה להוסיף לעוגה. אמא שיבחה אותי על המחשבה ואמרה שמיד תצא לקנות להם עוגה, אבל בדרך היא תקח אותי ואת אחי, אורי, לבדיקת קורונה בגלל שהוא נחשף לחבר מאומת שלו.
אמא קראה לי ולאחי שנצא כבר וכשהגענו לבדיקות אמרתי “אי, אמא מה זה? זה בדיקת מח? יש לי מח והם לא צריכים לבדוק את זה!!! כי אם אני חיה ומדברת, זה סימן שיש לי מח!!!” כולם צחקקו.
לאחר הבדיקה, חזרנו הביתה ואז חשבתי לעצמי שכדאי להתחיל לכתוב את הפתק לעוגה. סיימתי את הפתק והצטערתי לראות שהכל מקושקש ומחוק.
“למשפחת&
שלומוביץהיקרים@
החלמה ^מהיה ושיהיה בהצלחה!
א וה ביליבובובצ
החלטתי לכתוב פתק חדש ומוצלח וכך הוא יצא:
משפחת שלומוביץ היקרים!
החלמה מהירה
ושיהיה בהצלחה
חוש ריח וטעם
חזרו במהרה
את משפחת שלומוביץ
אוהבים ליבובובץ
אמא חזרה הביתה וסיפרה לי שהיא קנתה את העוגה ושאלה אם כבר הכנתי את הפתק. כן, אמרתי וביקשתי שהיא תלך מהר למשפחת שלומוביץ למקרה שנגלה שהיא צריכה בידוד בגללנו.
אמא פתחה את הפלאפון, נבהלה ואמרה: “אוי לא!!! מאוחר מדי. בדיוק קיבלתם תוצאה חיובית לבדיקה.” באמת לא הרגשתי טוב.
התאכזבתי כל-כך ובכיתי “מה?! אני לא מאמינה!!! אי אפשר להביא להם את העוגה ואת הפתק!” אמא הרגיעה אותי ואמרה שהשכנה אורה נחלצת לעזרתנו ומסכימה להביא את העוגה והפתק במקומנו.
