המהפך של הנשמה

נעמה ישבה בחדרה על יד שולחן הכתיבה וחשבה, היא לא ידעה שבשניות ספורות אלו בהן סתם ישבה ובהתה בקיר היא מתחילה לקבל תשובה למרבית שאלות היהדות שכה זלזלה בהן. היא נגשה אל החלון ופתחה אותו, רוח קלה בידרה את שערה, שעה שהיא ניסתה לאסוף את מחשבותיה בתוך ראשה הג’ינג’י. היא שמעה משב רוח חזק ולפני שראתה מה קרה הווילון כבר כיסה את פנייה, ”מה הפלא?!” חשבה בכעס שעה שהיא מורידה את הווילון מראשה ”בימיי סתיו הפכפכים כל כך הכל כזה מפתיע”. נמשיה התבלטו והיא נענעה את ראשה בעל עיני השקד הירוקות כה חזק, עד שחשה סחרחורת קלה. היא הושיטה יד  לסגור את החלון אבל לפני שאפילו נגעה בו עברה פיסת נייר דרך החלון הפתוח, נעמה רתחה, היא חטפה את הדף שכבר הספיק לנשור לרצפה, באה לזרוק אותו אך הכתוביות לכדו את עיניה, היא הציצה בדף וראתה לתדהמתה משהו שגרם לה לפעור את פיה, להפיל את הדף, לעצום את עיניה ולצבוט את עצמה. כשסיימה את כל הפעולות הללו, התעשתה הרימה את הדף שוב ובהתה בו כמוכת רעם. אם תהיתם מה היה כתוב בדף אז הנה, התשובה לפניכם. בדף היו מפורטות כל התשובות לכל שאלותיה, כל שאלות היהדות שחשבה שלא תקבל עליהם תשובה לעולם. היא הרימה עיניים נדהמות אל החלון וסקרה את האזור. בתוך עיניה השתקף נוף של מדבר שנראה בלי סוף, מדבר יפיפה אך נעמה לא התעניינה בנוף המפעים, היא הייתה רגילה אליו מאז שנולדה, שש עשרה שנים היא רואה אותו מדי יום. נעמה הסתכלה אם יש אנשים באזור שנתנו לפתק לעוף ככה אל חלונה, כפי שציפתה לא היו, אך מוזר היה הדבר, כי גם לא היה עקבות שכן. הרבה אנשים נהגו ללכת בדרך הזו, אך לא היה שום זכר לנפש חיה באזור. אבל אז נעמה הבינה, הפתק הזה היה ממי שכה ניסתה להכחיש, ממי שבשבילה היה נראה כסמל לעבדות. כעת כל יחסה השתנה כלפיו, כלפי הא-לוקים ”של הדתיים” כך כינתה אותו. היא איבדה לרגע את כושר הדיבור אבל כשהוא חזר אליה היא הרימה את ראשה ובעיניים דומעות לחשה, ”עכשיו אני מאמינה” והשתתקה, היא הבינה כעת שיש בורא לעולם מישהו שמנהל הכל ושדואג לכל בן אדם, אפילו לנעמה – היא, הקטנה שעד עכשיו לא האמינה בו, לא רצתה להודות בקיומו, הוא דואג. דמעה בודדת זרמה על לחייה, דמעה בודדת של אושר על כל המהפך שעברה היא הרימה שוב את מבטה לשמיים ולחשה בכל רועד ”תודה’.