הכלב שאבד
פעם היה כלב שקראו לו לוקה, לוקה היה כלב לבן ויחסית גדול.
את לוקה, אימצה בגיל חודש, משפחה מקסימה בת 3 ילדים. לאמא קראו אודליה, לאבא אלי, לבת הגדולה לורן לבן האמצעי איתי ולבת הקטנה שלי.
את לוקה אימצו בגלל שלי, שתמיד רצתה כלב, בהתחלה הוריה לא הרשו לה, אבל היא התעקשה, עד שביום הולדת 7, הם אימצו עבורה את לוקה. שלי אהבה אותו מאוד והוא אותה.
יום אחד כל המשפחה ולוקה הלכו לקרנבל פורים. בקרנבל מכרו בלונים. ייתכן שלוקה לא אהב את המוכר כי בזמן שראה אותו, הוא השתחרר מהרצועה ורצה לקפוץ עליו. שלי ניסתה להחזיק אותו ולא הצליחה ובני משפחתה רדפו אחריו ולא הצליחו לתפוס אותו. לוקה נעלם.
עבר יום ושלי הייתה מאוד עצובה. היא תלתה מודעות ברחוב שכל מי שימצא אותו יקבל מה שירצה.
בוקר אחד, החליטה אודליה, אימא של שלי, שכדאי להן לטייל יחד באגם שליד הקרנבל.
בזמן הטיול , כששלי האכילה ברווזים באגם, היא ראתה כלב גדול שנובח על הבעלים שלו.
היא קצת פחדה, אבל שאלה את הבעלים אם אפשר ללטף את הכלב והוא הסכים לה.
לפתע, כשהתקרבה לכלב ראתה את…. לוקה!!!! היא אמרה לבעלים של הכלב אם היא יכולה להחזיק את הרצועה וברגע שניתנה לה הרצועה, היא ברחה. היא רצה לאמא שלה והן נסעו הביתה. כולם שמחו מאוד שלוקה חזר הביתה ושלי הבטיחה שהיא בחיים לא תשחרר יותר את לוקה ברחוב ומאז היא רצתה כל היום להיות רק איתו.
