יום אחד אמא שלי חזרה מהעבודה עם הפתעה בידיים, ההפתעה הייתה עטופה והיו לה חורים. התרגשתי מאוד ושאלתי: ” אמא מה זה ? ” והיא אמרה לי: “זאת הפתעה בשבילך, תפתחי אותה ותראי” .
לקחתי את ההפתעה פתחתי אותה והייתי בשוק, זה היה כלב!
“את שמחה דניאלה ? ” שאלה אותי אמא “כן כן מאוד ! אמא אפשר ללכת אתו לטיול ? ” “כן ברור” ענתה לי אמא בשמחה, אז הלכתי איתו לטייל.
במהלך הטיול פגשתי את מיה היא אמרה לי “יאוו דניאלה יש לך כלב חדש? ” “כן אמא שלי קנתה לי אותו היום. רוצה לטייל איתנו ?” “כן למה לא ” טיילנו ביחד ולא הפסקנו לדבר, ולא שמתי לב שמרוב שהכלב היה קטן הוא ברח מהרצועה שלו. כשמיה הייתה צריכה לחזור הביתה היא לפתע שמה לב שהכלב נעלם.
חזרתי הביתה בבכי ואמא שאלה אותי “מה קרה דניאלה ? למה את בוכה ? ואיפה סנופי ? ” לכן עניתי בבכי “סנופי נעלם. דברתי עם מיה ולא שמתי לב שסנופי ברח מהרצועה” אמא ענתה “אל תדאגי אנחנו נתלה מודעות בכול השכונה ונמצא אותו”.
תלינו מודעות בכול השכונה במודעה הייתה תמונה של סנופי ומספר טלפון של אמא כדי שאם משהו מוצא אותו הוא יוכל להתקשר לאמא להגיד לה שהוא מצא אותו. חיכינו וחיכינו, כל יום אחרי בית ספר יצאתי לחפש אותו אבל לא מצאתי.
כעבור שבוע סוף סוף התקשרו אלינו להגיד שמצאו אותו, ואמא בקשה מהם שיבואו להביא אותו אלינו הביתה. כשהם הגיעו רצתי לפתוח את הדלת, אבל כשראיתי את הכלב מיד התאכזבתי “זה לא סנופי” אמרתי בעצב, האנשים הבינו שהם טעו.
עבר עוד שבוע שלם של חיפוש והתקשרו שוב להגיד שמצאו אותו, הם צלצלו בדלת אז רצתי לפתוח וסוף סוף החזירו לנו את סנופי הביתה לקחתי אותו וחיבקתי אותו חזק ועכשיו אשמור עליו הכי טוב שבעולם.
