היום, כמו בכל יום, הלכתי לבית הספר והשיעור הראשון היה חשבון, השיעור האהוב עלי.
המורה איחרה, דבר שאף פעם לא קורה. אחרי שהתפללנו למדנו לחשב שטח והיקף של מרובע. השיעור הבא היה עם שיפי המחנכת שלנו. עשינו עבודה על שנת שמיטה, והשיעור היה משעמם. כשסוף סוף השיעור נגמר שיפי נתנה לנו שיעורי בית. בהפסקה אני וחבר שלי יונתן יצאנו מהכיתה ואז יונתן אמר שילדים בכיתה ד’ יכולים להיות אחראים על פינת החי, אז מיהרנו לפינת החי כי מותר שרק 5 ילדים יכנסו לשם. אבל כשהגענו היה תור ארוך מאוד ולכן ויתרנו על הרעיון..
ולצערנו, שמענו את הצלצול, ואז… פוווום! הי! שלום! מי אתם? אתה הרגע הופעת משום מקום, אמרנו. מה, אתם לא יכולים לעוף או להופיע משום מקום? לא, מובן שלא, רגע, “אתה חיזר?” שאל יונתן. “כן”. היינו המומים, הרגשנו ממש בספר טוב..
“למה אתה פה?” שאלתי. “אני רציתי ללמוד כדורגל.” סיפרתי.
לפי הפנים המוזרות שלו , הבנתי שהוא לא יודע מה זה כדורגל… היינו בהלם, איך אפשר בלי כדורגל? המשחק האהוב עלינו.
” מה, אתם לא משחקים כדורגל בכדור שלכם?”
“לא.” הוא ענה. ” טוב, נלמד אותך, אתה תאהב את זה , אבל נגמרה ה הפסקה ואנחנו צריכים להיכנס לשיעור.” יונתן הסתכל בשעון היד שלו,
“ההפסקה הבאה ב…בעוד שעתים” התפרץ החייזר.
“מאיפה אתה יודע את זה? טוב, זה לא חשוב… אנחנו מאחרים.”
רצנו מהר לכיתה ובמשך שעתיים לא הפסקנו להסתכל על השעון שפשוט לא זז. ברגע שנשמע הצלצול לצאת, קפצנו יונתן ואני מהמקום ורצנו לחצר… רק, איפה החייזר ?היינו כל כך לחוצים, עוד יגידו שדמיינו.. “אני כאן” שמענו לפתע את קולו.
“איפה?” אהה … רגע , שוב שמענו פווווף! והחייזר הופיע משומקום. בואו נתחיל לשחק כדורגל… איך מ שחקים? יונתן הסביר לו את החוקים והתחלנו לשחק. “וואו, אתה ממש טוב!”
התפלאנו, הוא שיחק ממש כמו שחקן מיומן..
” תודה,” אמר החייזר , ומיד הכניס גול. גווווווווול!!! 0-10 .פום! לאן הכדור עף? שאלתי. אני “ראיתי את הכדור עף לבור הזה”, אמר החייזר. “אוי לא, זה הביוב של בית ספר” ובליבי , נפרדתי מהכדור האהוב עלי… “מה נעשה?” שאל החייזר באכזבה. יונתן הצביע לכיוון הכניסה, הי, מי זה שם ניכנס לבית ספר? אלו אנשים שמנקים את הביוב, אמר החייזר, ששוב ידע הכל לפנינו. בואו נבקש מהם סיור, אמרתי. ניגשנו אליהם. “הי, תוכלו לקחת אותנו לסיור בבקשה ? בתוך צינורות הביוב” הם נראו קצת מופתעים אבל הסכימו. בטח לא הבינו מה נפל על הילדים שעומדים מולם…
” יש ” אמרנו כולם ביחד, אבל אחרי רגע… כשנכנסנו לצינורות , התחרטנו ממש על הרצון להצטרף…איח, זה דוחה. הריח היה כל כך חזק שכמעט גרם לי להקיא. “הי, הנה הכדור,” אמר החייזר. שנראה היה שהכי פחות סובל.. מעולה! אמרנו יונתן ואני, בואו נצא מכאן.
בי חיזר, .’ להתראותת
“.רגע, יש לך שם?” לא, הוא לא רצה לאמר מהו שמו…
מזל שלא אמרתי את השם שלי, אמר החייזר בשקט לעצמו.
