הילד ששינה את העולם

בריאל, שהיה ילד יחיד ובודד, הלך מידי יום ביומו לבית הספר, ללמוד בכיתה ג’. לגבריאל לא היו חברים בבית הספר. הילדים בכיתה צחקו עליו, הציקו לו, התרחקו ממנו וכל הזמן אמרו לו: “לך מפה אתה לא שייך לכאן”! ממש כמו חרם. גבריאל היה עצוב ולפעמים כעוס ואפילו לטיולים של בני עקיבא לא יצא בגלל חבריו. כשהיה חוזר לביתו, גבריאל העצוב היה פונה להוריו כדי לשפוך עליהם את ליבו. ההורים בהתחלה כעסו אך אחר כך אמרו: “לא נורא אנחנו בטוחים שתשתלב במהירות הבזק”! אמא כמובן חיבקה את גבריאל חזק והכי קרוב ללב.
אחרי שהייתה לגבריאל שנה ארוכה,מייגעת ובודדה, הגיע לכיתה ילד חדש נדב שמו. נדב, שלא כמו גבריאל, השתלב חברתית במהירות האור אבל כשראה איך חבריו מתייחסים לגבריאל הוא התבייש והתאכזב מאד מחבריו. בהפסקה הלך לשאול את חבריו למה הם מתנהגים ככה לגבריאל? חבריו ענו לו: “פשוט מאד כי הוא מכוער”! כששמע זאת נדב אמר להם: “…כי האדם יראה לעיניים וה’ יראה ללבב”…(שמואל א’ פרק ט”ז פסוק י”ב).נדב הסביר להם את משמעות הפסוק: אנחנו – בני האדם – מסתכלים רק על היופי החיצוני של האדם אך ה’ מסתכל על היופי הפנימי וזה מה שחשוב! אנחנו צריכים ללמוד זאת מה’. אותו רעיון לגבי גבריאל, מכוער זה עניין של טעם – אולי אתם לא מאמינים יש כאלו שחושבים שהוא נאה. בכל מקרה, זה לא מה שקובע בחיים. מה שחשוב הוא האופי ולא היופי. בהתחלה הילדים לא ממש הסכימו איתו למרות שלמדו על זה לפני כמה ימים בשיעור נביא. לאחר זמן מה של חשיבה עמוקה, הם הבינו את המעשה הנוראי שעשו ומיד התחרטו עליו וכל אחד מהם לחוד ביקשו את סליחתו. מאז אותו היום, לגבריאל היו הרבה חברים והוא כבר לא היה עצוב ובודד. כך גבריאל העביר את כל השנה וכמובן שלא שכח את נדב שבזכותו כל זה קרה.גבריאל היה מלא הכרת הטוב לנדב ולא שכח אף יום את מה שעשה בשבילו. גם כל שאר הילדים הודו לנדב שבזכותו הכירו את גבריאל והרוויחו עוד חבר. בסוף השנה, כשנדב חגג יום הולדת, גבריאל כתב לו על הברכה “לילד ששינה את העולם…”.