היומן שלי

היי יומני היקר

 קוראים לי דולפין, פעם ראשונה שאני כותבת בך יומן אז אני קצת מתרגשת. טוב אז נתחיל מהתחלה למה קוראים לי דולפין? כן זה שם מיוחד מודה אבל זה בגלל שההורים שלי מאוד אהובים ים , ואני ה9 מתוך 14, 4 מהם מאומצים. ולמה אימצנו אחרי שיש כבר 10 ילדים? בגלל ששני ההורים שלי גם מאומצים,  מצחיק אה?

טוב יומני, אני אכתוב לך כול מיני סיפורים, מוכן? יאללה בהצלחה לי.

טוב אז ככה , יותר מפורט למה אימצנו עוד 4 שיש לנו כבר 10 ילדים, אז ככה ההורים שלי לקחו לאורך השנים מהבית יתומים 4 ילדים כדי להחזיר טובה לבית היתומים, כי הם הביאו אותם להורים שלהם שהם סבא וסבתא שלי. אז קוראים לי דולפין ואני בת 12 ואנחנו 14 אחים.

 אז קבלו את המשפחה שלי זה קצת ארוך…

1 אוצר בן 28 ונשוי לרוני ויש להם 3 בנים ובת 1והם גרים במסע (במסע כולם גרים גם אנחנו וכול האחים

והאחיות שלי )

2 קסם בת 26 ונשואה למרקו ויש להם בן 1  ותאומות

3רוז (שם מוזר) בן 24 ונשוי לאלין ויש להם ילדה חמודה בת חצי שנה

4 ים בת 20 והיא התחתנה ליפני 3 שבועות והיא אחות בבית חולים

5גל בן 19 והוא חייל קרבי והוא רוצה להמשיך קבע ותמיד כיף לדבר איתו למרות שהוא ישן הרבה כשהוא חוזר

6מאי בן 17 מסיים כיתה יב ורוצה להיות בקרבי ולכן הוא מתאמן  מלא

7 תכלת בת 16 בכיתה יא אבל יש לה אופי יותר בוגר ממאי

 8 כרם והיא בת 14 ויש לה תחביבים מוזרים והזויים

9דולפין אני בת 12 היום, ודחו לי את הבת מצווה בגלל שאני בבידוד אז יש לי זמן לכתוב לך

10 ארבל בת שנתיים אחות חמודה מתוקה מצחיק ויפהפיה

מאומצים

11 מור בת30 יש לה 6 ילדים חמודים  והיא נשואה לאלון

12 ניצן בת 13 והחברה הכי טובה והאחות הכי טובה שלי

13יובל בן 5 הוא קצת מעצבן אותי אבל תמיד כיף להשתולל איתו

 14יונתן בן18 קצין מגב בצה”ל ורוצה גם הוא לעשות קבע

ואמא שלי מלי ואבא שלי יורם

זה המשפחה שלי אז נעים להכיר אז נתחיל את הסיפורים ההזויים של המשפחה שלי

 

מור בהריון מזל טוב

שבת אחת שכולם היו בבית שלנו, אחותי מור הודיעה שהיא בהריון, כולם צרחו מאושר. צחקנו והתלהבנו הילדים שלה לא הבינו כלום ולכן הם לא הבינו למה אנחנו צורחים והם נבהלו.

אבל בסוף הם הבינו, ומאז הם נשארו לגר בבית שלנו, כול שאר החודשים היו בלי פרטיות והיה קשה גם אחרי שהיא ילדה אבל זכיתי באחיינית בת שכול כך רציתי

ניצן והחלון

ניצן הלכה לבית הספר כרגיל ואז היא יצאה להפסקת 10 ושיחקה עם כדור ואז… היתנפץ החלון. היה שקט, כולם היו בשוק. איך זה קרה? ניצן שברה את החלון לא יאמן כולם ניסו להאשים את ניצן והיא אמרה שזה אשמת מירי החברה הכי טובה שלה שהזיזה לה את הרגל בזמן הבעיטה. היא רצתה לבכות אבל ידעה שהיא לא יכולה כי אז כולם יצחקו עליה שהיא בוכה כמו תינוקת, אבל היה לה קשה. היא ניסתה ואז כמו סכר שפתחו התחילו הדמעות לרדת ולא הפסיקו. היא צעקה על כולם על מירי על הבנות בכיתה שצוחקות עליה ,על המורה שבאה להבין מה קרה, ואז המחנכת שהפרידה בין ניצן למירי, וכול השכבה צוחקת עליה. היא הרגישה שהיא שונאת את כולם שהם עושים לה בכוונה, ובכוונה כולם צוחקים עליה היא הרגישה שהיא מתפוצצת ואז היא ראתה את אמא ואבא שלי רצים אליה בהיסטריה ואפילו אמא שלי בוכה קצת ואז ישר המנהלת קפצה עליהם ואמרה להם שהם צריכים ללכת איתה  ראיתי את אמא שלי שרצתה לבוא אליה אבל אז המנהלת אמרה לה: את באה? זה יהיה שיחה ארוכההה!!! (והדגישה את האות ה’. )  היא הרגישה כמה ההורים שלי מתביישים ואז היא התביישה והיא הרגישה כאילו היא  נהיית חיוורת ואז היא נפלה מהכיסא כן זה היה מוזר אבל היום היא מבניה שהיא התעלפה ואז היא ראתה  שההורים והמחנכת והמנהלת וכמה מורים ומורות ומד”א מעליה  היא נבהלה  אבל אמא הרגיעה אותה ואז המנהלת שאחד ההורים ילך איתי ואחד ידבר עם המנהלת אבל אמא אמרה שהיא רוצה להשאר איתי אבל גם לתת למנהלת על הראש אז הוחלט שאמא תלך עם המנהלת ואבא ישאר איתי.

אמא הלכה עם המנהלת (לא ליפני שנתנה לי חיבוק ואמרה שהכול היה בסדר ושהיא תיתן למנהלת הזאת  ולכולם על הראש) אבא אמר לי ללכת לאוטו, הגענו הביתה ומזל שתכלת הייתה בבית וגם מור היא דיברה איתם ובכתה אבל בסוף נרדמה

היא התעוררה כשהשעה בשעון היתה  6 בערב.  אמא שלי ראתה שהיא התעוררה, ואמרה לה מיד שהיא נתנה למנהלת על הראש, וכן בסוף היא קיבלה השעיה, אבל אמא אמרה לה שהיא לא תחזור לשם (כי היא עוברת בית ספר) אז זה לא משנה שהיא קיבלה השעיה.

 

עבודת שורשים של דולפין

הגעתי באותו בוקר לכיתה, והמורה אמרה שצריך לעשות השנה עבודת שורשים כי אנחנו בכיתה ו’.   

כולם אמרו: “אוףףף”, “לאאאא”, “שמעתי מאחותי… מאח שלי שזה משעמם”, “למה צריך לעשות את זה בכלל”. המורה אמרה שאנחנו צריכות להכיר את השורשים שלנו, והיא אמרה שנעשה גם אלבום ואפילו נעצב אותו. אז התחלתי את החקר הראשון בנושא “אני”, שאלתי וכתבתי ושמעתי סיפורים, ואמא שלי הציעה שגם ביומן שלי אני אכתוב על עבודת השורשים אז כתבתי.

כל פעם מחדש

כל פעם שאנחנו מאמצים ילד חדש זה אותו הסיפור. באים אלינו אנשים, שואלים, מסתכלים ואומרים שאנחנו רק צריכים לבחור ילד, כי אנחנו משפחה מעולה לאימוץ, ואז אנחנו בוחרים ילד. אבל זה לא הפואנטה בסיפור, הפואנטה זה שפעם אחת כשאימצנו את יהונתן שהיה בן 15 ואני הייתי בת 9, הגיעה אלינו אישה ששאלה אותי עם כיף לי עם האחים שלי. אני הייתי אז קטנה ואמרתי לה את האמת שלא, שהם מעצבנים אותי והם לא מכניסים אותי לחדר בגלל שהם אומרים…. היא צחקה כל כך עד שאני נעלבתי, ואמא שלי אמרה שהיא לא שאלה ככה אלא אם הם לא מרביצים לי או אומרים דברים לא יפים. אז אני אמרתי מתוקה זה מילה בסדר? והאישה אמרה שכן אם זה מכוון אלי כי אני מתוקה מתוקה. ואז היא אמרה שיהונתן הצטרף אליכם למשפחה.

העוגה והתנור = שרוף

אמא שלי אמרה למאי שהיא הולכת ל30 דקות לקניות ושיש עוגה בתנור, וביקשה שהוא לא ישכח להוציא אותה מהתנור. מאי שרק הרגע הגיע מלמל משהוא והתיישב עם הטלפון. אמא חזרה ואמרה שמעת שזה בתנור והוא דלוק? ומלמלה לעצמה “רק שלא ישכח” ויצאה.   

אחרי 30 דקות צלצל השעון, ואמרתי למאי שהשעון מצלצל והוא אמר עוד רגע. אחרי 40 דקות נזכרתי, ואמרתי לו שאמא עדיין לא חזרה, הוא אמר שהוא עוד שניה יעשה את זה. כעסתי שאמא השאירה אותי איתו כי הוא לא אחראי. כשאמא חזרה, היא מיד רצה לתנור וצרחה: “מאיייי שכחת את העוגה”!!!! אני אמרתי לאמא שהוא מתקלח, והיא מיד הוציאה את העוגה והתחילה לבכות. נבהלתי, היא ראתה ואמרה זה היה בשביל מאי  כי הוא בן 16 היום והוא כבר לא יאכל עוגה היום כי היא נשרפה.

עלה לי רעיון שנכין לו עוד כדי שלא היה עצוב, והיא אמרה שזה רעיון טוב. הכנו, ועד שהוא יצא העוגה כבר היתה מוכנה, קושטה, והועברה אל השכנים ( כדי שלא יגלה ). הוא יצא ואמר “אמא ניראה לי ששכחתי … את העוגה והיא לא מה פתאום בחיוך לא אמיתי ומיד צעקה ” מה חשבת שיקרה? אז זה בפח ולא יהיה עוגה ” בשביל מי זה היה בכלל? אמא אמרה בשביל סבתא חבל תתנצל לפניה ( אתם לא יודעים שגם סבתא שותפה ויודעת מה שקרה וכאילו שזה היום הולדת שלה אבל זה שקר ) הוא אמר טוב למדתי אני יתקשר עכשיו והוא היתקשר. אני שמחתי כל כך רציתי שהוא יבין את מה שקרה ולא יעשה את זה שוב. יותר ממני אמא הייתה בשוק, בהלם והתחלתי לצחוק.גם אמא ומאי שלא הבין שאל מה מצחיק? אמרתי לו שלא משנה.

בערב כשהוא גילה שיש לו יום הולדת גם היום ( שגם חברים שלו היו שותפים “להזכיר לו” שיש לו היום יום הולדת אמא אמרה שהיא מצטערת ושהיא שכחה ושאין מה לעשות כי היא לא בבית כי היא לוקחת אתי למדוד שמלה לבת מצווה (שנדחתה) ושכולם כבר עסוקים היום והוא מזה הצטער וכעס. רציתי לגלות לו את האמת אבל התאפקתי.

ובסוף היתה הפתעה הכי טובה שאני ואמא תיכננו הזמנו את כולם וגם את מי ששיתף פעולה. היה מיוחד ובסוף הערב מאי אמר שהוא מודה לכולם,  אבל אז הוא אמר : ותודה לדולפין שעשתה את הכול ולימדה אותי לקח לחיים לא אומרים אף פעם שניה כי אז נישרפת עוגה ” והוא קרץ לי ואני התפוצצתי מצחוק.

ולסיום הודעה קצרה לפני שנפרדים : בגלל הקורונה דחו לי את הבת מצווה התבאסתי אבל חגגו לי עם כול המשפחה והיה לי ממש כיף ועכשיו יש כבר תאריך לבת מצווה.

יש עוד מלא סיפורים אבל זה לא יהיה פה אז זה קצת סיפורים  מהספר שאני רוצה לכתוב ושמו (עדיין לא ידוע)

 
   

 

 

מגישה טל זמירי כיתה ו 1 בנות הראל

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »