“לאה” קיבלה את פני אמי משובי מבית ספר, “רוצה ללכת לעזור לרבקי?” קפצתי משמחה, “בוודאי!!!” רבקי הייתה אחותי הבכורה. לפני כחודש נולד להם תאומות מתוקות. תמיד אהבתי ללכת אליהם, לספר סיפור למויישי ורותי הקטנים, ללטף את גילי ורחלי החמודות. “אבל איך אסע?” תמהתי “באוטובוס?” “ברור” אמרה אמא תוך כדי הדחת הכלים “איזה קו? איפה לרדת? מאיפה? איך?” “לאוש, תרגעי” צחקה אמא ” תעלי לקו 161ותרדי בתחנת רבי עקיבא הרב שך. משם את יודעת איך הולכים. קו 161 מגיע עוד חצי שעה לתחנה המרכזית. תתארגני.”
*
“להתראות לאה! תזכרי, ב15:30 האוטובוס מגיע, תרדי בתחנת רבי עקיבא הרב שך, ואם יש בעיה תתקשרי אלי.” “בסדר בסדר אמא…” יצאתי מהבית ופניתי לתחנה המרכזית.
*
“לא, לא, לא, או, הנה 161. אוי, עוד שניה הוא יוצא! הנה, אני מספיקה” עליתי במהירות, שילמתי והתיישבתי באחד המקומות האחרונים. האוטובוס החל בנסיעה.
זה הרגיש שהוא מתחרה במרוץ של אוטובוסים כי הוא ט-ס! הוא התנדנד מצד לצד וכמעט הוא החליק (מהגשם שהיה בבוקר)!
ולפתע… בוםםם! האוטובוס התנגש בעמוד חשמל! רעדתי בפחד. גברת שישבה לצידי הפחידה אותי אף יותר, “אני לא נוסעת עם הנהג הזה. שיכור. פשוט שיכור. נורא” מיהרתי אחריה וירדנו בתחנה שלאחר מכן. האוטובוס רצה להמשיך בנסיעה אך הדלת נשברה. ‘כנראה מעוצמת המכה’ חשבתי ‘מגיע לו’. כל נוסעי האוטובוס התבקשו לרדת, והנהג נסע עם דלת פתוחה. התקשרתי לאמי אך היא לא ענתה. לאחר 15 ד’ק שנדמו כמו נצח הגיע עוד 161. שילמתי שוב, והתיישבתי. חשתי את העייפות שפשטה בגופי והנחתי את ראשי על משענת הכיסא.
*
“ילדה קומי… ילדה קומי…” התעוררתי בבעתה, “מה מי איפה אנ…אנ..אני?” שפשפתי את עיני. “ילדה קומי הגענו למסוף…” המשיך הדובר. זיהיתי את הנהג מיד. קמתי ממקומי בבלבול. “איפה אני?” “במסוף כרמלית” השיב. “לאן היית צריכה להגיע?”. “תחנת רבי עקיבא הרב שך”. “אווו” צחק הנהג, “עברנו את זה ממזמן, אנחנו כבר בתל- אביב!” “אוי.. אוי.. אוי ..” כמעט בכיתי. “אני צריכה להגיע לשם!” “בואי אחרי” אמר הנהג. בַּתְּחִלָּה חששתי, אך הצטרפתי אליו. “תעלי לקו 161 מהצד הנגדי, ותרדי בתחנת רבי עקיבא הרב שך. הנה עוד כמה ד’ק הוא יוצא.” “תודה… תודה..” מלמלתי ועליתי לקו המיועד. התקשרתי לאמי וזו ענתה, וסיפרתי לה את מה שקרה עִמִּי. היא ממש התפעלה אבל היא אמרה שכבר מאוחר, ועדיף שאחזור הביתה ובהזדמנות אחרת אלך לעזור לרבקי. “אבל אז תִּיהִי ערנית” הוסיפה בקריצה.
