”החרם”
שלום קוראים לי אדל ואני רוצה לספר לכם סיפור על חרם.
אתם בטח חושבים לעצמכם שעשו עליי חרם כמו כל סיפור לגיטימי של חרם. אבל לא.
אני רוצה לספר לכם על החרם שאני עשיתי, אתם בטח מאוד מסוקרנים, בכל זאת לא נראה לי שיש בכלל סיפורים שהסופר הוא זה שעשה את החרם.
זה התחיל ביום ראשון לתחילת השנה החדשה לכיתה ה’, כל הבנות התרגשו, בכל זאת זה היום הראשון לבית ספר, והכי מעניין אם תבוא ילדה חדשה לכיתה. כל הבנות התחילו לקשקש בניהן ”בטח תבוא תלמידה חדשה”, ” מעניין מאיפה היא באה”, ”היא בטח רוסיה”, ”נכון זה הכי צפוי שתבוא ילדה רוסיה”, ”גם בכיתה של אחי בא ילד רוסי”, ”אולי היא אחותו”,”חחחחח”.
”שקט בכיתה!” המורה נכנסה (המחנכת שלנו היא של שנה שעברה-המורה עמית) כל הבנות התיישבו מהר בכיסאות ושלבו ידיים. ”בוקר אור לכולם” אמרה המורה וחיוך רחב על פניה.
”אני רוצה היום לספר לכן משהו מיוחד. היום באה אלינו תלמידה חדשה”. ”ממש מגדת עתידות” אמרתי לאור (הילדה שאמרה שבטח תבוא תלמידה חדשה). ”בואי את יכולה להיכנס”.
הדלת נפתחת ונכנסה ילדה גבוהה עם שיער ארוך, אבל לא רוסיה כמו שרותי חשבה. ( ספוילר לא אני התחלתי את החרם אבל הכל יתהפך …)
“את יכולה להציג את עצמך, בבקשה” וקול ביישן, שקט ונעים התחיל לדבר, ”היי קוראים לי סתיו” והיא מיהרה להיכנס ” רגע בואי תספרי לנו מאיפה באת” המורה מיד תפסה אותה “אה מבית שמש”. “אוקי נעים להכיר את תוכלי לשבת ליד… הדס”.
סתיו הלכה בצעדים קטנים למקומה ליד הדס.
וכשהיא התיישבה הדס זזה באי נוחות ממנה. לכבוד היום הראשון התחלנו בשעתיים של כיף ולאחר מכן יצאנו להפסקת האוכל, כל הבנות התיישבו לאכול לאחר עשר דקות נשמע צלצול להפסקה.
”בואו” אמרה הדס (הדס היא מלכת הכיתה, לפחות כך היה) יש לה חבורה כזאת שאני מביניהן, אני החברה הכי טובה שלה.
הדס אמרה: ”תקשיבו אתן לא מבינות סתיו כזאת חצופה בשיעור ביקשתי ממנה עיפרון כי לא היה לי ואז היא אמרה לי “זה שאין לך עיפרון זה כבר לא בעיה שלי” “אני הייתי המומה”. אדל אמרה: ”כן, היא גם נראית לי קצת ענייה, בכל זאת מי לא הייתה מביאה לך עיפרון” הגר השיבה להן : ”היא ילדה חדשה היא לא יודעת כאן הכל’.’ השיבה הדס: ”אם את רוצה את יכולה לעבור לצד השני” וכולם הסתכלו לצד של סתיו. “טוב אני רק אומרת” והנה נשמע קול של צלצול ”טוב די, בוא ניכנס לכיתה שלא נאחר” אמרתי .
עבר כבר שבוע מתחילת השנה ואנחנו הבנות עדיין מרכלות על סתיו, (סיון) ” אם קוראים לה סתיו על-בטוח היא נולדה באביב” ”חחחחח”, וכל מיני ריכולים אבל עכשיו אני רוצה לספר על עצמי.
אני באה מבית קצת מוזנח אולי קצת הרבה. אני לא סיפרתי לבנות כיתתי כי לא רציתי להיות מבוישת ואת כל ימי ההולדת שלי הייתי עושה בגני שעשועים וגם הימי הולדת לא היו וואו,
ואני אספר לכם גם איך הכל התחיל, לפני שלוש שנים סבתא שלי הייתה חולה ולא הרגישה טוב והיינו צריכים לשלם הרבה כסף לטיפולים ולתרופות, הראשונה והיחידה שסיפרתי לה הייתה הדס וגם היא לא סיפרה לאף אחד, היא היחידה שבאה אלי הביתה, ואז גם עשינו חבורה כזאת ואני והדס הרגשנו כמו מלכות. אם מישהי הייתה אומרת משהו נגדי או נגד הדס היינו יכולות ממש בשפה שלנו “להוציא אותה להורג.”
זה היה ממש כיף הרגשתי בעננים, וגם היה כיף שלי ולהדס יש סוד פרטי משלנו למרות שיש לנו עוד מלא סודות.
ובכל זאת הכל המשיך כרגיל במשך שלש שנים. ועכשיו נחזור לחרם.
כל הריכולים והחרם שלנו המשיך כרגיל במשך חודש ואפילו הספקנו לצרף עוד בנות ‘למבצע’ הזה שלנו, עד שהגיע יום שהדס שינתה את הכל ותחשבו שהיא זאת שבכלל התחילה את החרם, שכבר לא בא לה להמשיך את החרם,” אני מפסיקה את החרם הזה זה ממש לא יפה מה שאנחנו עושות לה אם אתן רוצות להמשיך את החרם תמשיכו בלעדי.”
“אדל בואי” ”למה שאני יבוא?” ”אמרתי שאנחנו מפסיקות אם החרם” אמרה הדס , ”את אמרת לא אני, אין סיכוי שאני מפסיקה עם זה.” השבתי לה.
”אוקי אז אני הלכתי”. וככה זה הפסיק לפחות אצלה, אבל אצלי הוא רק התחיל ואם כבר התחיל אז התחיל איך שאני מחליטה” ( עכשיו שאף אחת לא יודעת איפה אני גרה ומה יש לי במצב משפחתי ואני היחידה ששולטת אני מרגישה בטופ).
עברה כבר כמעט רביעית מהשנה ואנחנו עדיין עושים על סתיו חרם.
המורה עמית החליטה יום אחד שנעשה עבודה בזוגות, במקום מבחן, וכל הבנות התלהבו. את האמת שגם אני הייתי שמחה, אבל אחרי שחשבתי על זה קצת לעומק הבנתי שזה דווקא מבאס כי את כל העבודות שהייתי צריכה להגיש עשיתי עם הדס אבל אחרי שאני והיא רבנו לא נראה לי שהיא כל כך תרצה, אבל שווה לנסות לפחות. לפני ששאלתי את המורה אם אנחנו בוחרות עם מי אנחנו עושות את העבודה היא אמרה שלא, היה בזה יתרון והיה בזה חיסרון. היתרון היה שאם היא לא תסכים זה חוסך לי את העצב. והחיסרון היה שיש מצב שהדס הייתה אומרת כן, אבל בכל זאת לא אני זאת שמחליטה.
המורה חילקה את הכיתה לזוגות לפי סדר ישיבה כל אחת עם בת הזוג שלה, וכיון שאני יושבת ליד רותי אז אני עושה את העבודה איתה. לקראת העבודה אני ורותי קבענו כמה פעמים בבית שלה וכמה פעמים בגן שעשועים(לא רציתי להראות לרותי את ביתי אז נפגשנו בגן השעשועים) וכשהגיע יום ההגשה ממש התרגשנו, והעברנו את העבודה באופן מושלם ואפילו קיבלנו מאה. בגדול היה לי ממש כיף לעשות עם רותי את העבודה, כי שעשינו את העבודה צחקנו והנהנו ואפילו ישנתי אצלה לפעמים.
ובינתיים אנחנו עדיין המשכנו לרכל ולהציק לסתיו, פעם אחת היא אמרה לנו שנמאס לה שאנחנו כל הזמן מציקות לה אז איימנו עליה שאם היא תגיד למורה אנחנו נעשה לה משהו יותר חמור מזה, למרות, שאפילו אני בעצמי לא ידעתי מה נעשה לה.
לפעמים היינו עושות לה מתיחות, גם כל הזמן היינו קובעות איתה בפארק ולא הגענו ואז למחרת היא הייתה בוכה. גם הדס התעצבנה אבל היא מכירה אותי והיא יודעת שאני מסוגלת ליותר ממנה. ככה המשכנו עד שהגיעה מחצית השנה וחילקו תעודות, התעודה שלי הייתה מצוינת. בדרך כלל אני והדס היינו עושות תחרות שלמי שיש הכי הרבה מציונים היא המנצחת אבל השנה עשיתי את זה עם רותי שהיא הפכה עכשיו לחברה הכי טובה שלי והדס עשתה עם סתיו.
יום אחד הדס החליטה לעשות מעשה, אבל לא סתם מעשה היא אמרה לסתיו את הסוד הכי כמוס שאני סיפרתי לה (אתם בטח כבר יודעים מה זה) , אבל מה שכן לפחות היא הייתה אומרת לה את כל הסוד ולא את מחציתו.
אבל מה שהיא אמרה היה ההפך הגמור ממה שסיפרתי לה, היא אמרה שהיא באה אלי פעם אחת והבית שלי מוזנח ושאני ענייה, אבל אני לא רוצה שידעו כדי שזה לא יבייש אותי ושאני ימשיך להיות מלכת הכיתה.
ניסיתי להסביר את זה לכיתה אבל הם לא האמינו לי, זה היה מאוד מבייש כל הכיתה התחילה לצחוק עלי ולהגיד שאני ענייה.
סתיו לא כל כך רצתה לעשות עליי חרם היא אמרה “מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך”, והיא צדקה. אחרי זה התחלתי להיות חברה של סתיו ובאתי אליה הביתה והיא באה אליי מה שלא עשיתי עם אף חברה אחרת חוץ מהדס שעכשיו היא כבר לא חברה שלי.
אחרי רבע של מחצית ב’ המורה שמעה על זה שהבנות עושות עליי חרם וזה מאוד לא מצא חן בענייה ואז הדס סיפרה שגם אני עשיתי חרם על סתיו, אבל אחרי זה סתיו אמרה למורה שזה לא היה משנה, היא ניסתה להגן עלי, היא באמת חברה טובה ועכשיו אני מצטערת שעשיתי לה את החרם הטיפשי הזה.
אחרי כמה זמן כשכבר הגיעה המחצית השנייה ואחרי שהמורה דיברה עם הבנות והם עדיין לא הקשיבו לה אני הרגשתי מאוד מושפלת וגם הייתי מאוד עצובה שהחברה הכי טובה שלי עושה עלי חרם, אתם בטח חושבים שאני מדברת על הדס אז לא אני מדברת על רותי. היינו חברות לזמן כל כך קצר אבל החברות בנינו הייתה עצומה. לקראת סוף השנה המורה אמרה שכל אחת תגיד על עצמה משהו מיוחד, ומכיוון שאנו שלושים בנות בכיתה אז המורה עשתה את המבצע הזה שלושים יום שכל אחת מספרת על הרקע המשפחתי שלה איפה היא נולדה מה התחביבים שלה לספר על המשפחה שלה ועוד…
המורה עמית עשתה את זה לפי סדר רשימת שמות וכיון שאני הראשונה ברשימת השמות אז אני צריכה לעשות את זה ראשונה. בשבוע הבא זה מתחיל אז היה לי עוד זמן. אני ידעתי שזה הזמן שלי לשפוך את הכל בפני הכיתה ואז אולי החרם יפסק.
אחרי שבוע הגיע יום ראשון היום בו אני צריכה להעביר את אפיון הרקע שלי. המורה פתאום קראה לי ”אדל בואי הנה”.
לא הבנתי מה עשיתי, ואם עשיתי משהו רע בכלל, ”אוקי”, והלכתי למורה בצעדים קטנים וכל בנות הכיתה הסתכלו וצחקקו עלי, אבל לא התייחסתי אליהן כי ידעת שלא עשיתי משהו רע הן אלה שעשו משהו רע. ”בואי את יכולה להציג את האפיון שלך, את מוכנה או שאת רוצה לעשות את זה בשיעור הבא?” ואו הרגשתי הקלה חשבתי שעשיתי משהו, ”אני מעדיפה בשיעור הבא” הרגשתי שאני צריכה יותר להתאמן ואחרי כמה דקות נשמע צלצול להפסקה. (אדל) ” ואו אני ממש מתרגשת” (סתיו)” גם אני, בשבילך כמובן” (אדל)” אוקי כדאי שנתאמן במקום לדבר” ואני וסתיו התחלנו להתאמן, והרגשתי שאני באמת יודעת את זה יותר טוב. ופתאום נשמע צלצול ואני וסתיו נכנסנו לכיתה. עכשיו לפני שאנחנו ממשיכים אני רוצה לשאול אתכם משהו, אתם בטח חושבים למה אני לא מדברת על כמה שאני עצובה שעושים עלי חרם, אז זהו שאני כן עצובה, פשוט סתיו נתנה לי טיפ, שאני לא אתייחס למה שהן עושות ובאמת הן המשיכו ואני לא התייחסתי, אבל זה לא כל כך מפריע לי, אבל זה לא אומר שאני לא עצובה שהן מתעללות בי וצוחקות עלי. ובכן המורה קראה בשמי שאני אציג את האפיון, והתחלתי לדבר:
” שמי אדל ואני באה מחיפה. הרקע המשפחתי שלי: המצב שלנו בבית לא משהו כמו שכבר כל הבנות יודעות אני באה מבית קצת מוזנח אבל זה לא בגלל שאני עניה זה פשוט כי סבתא שלי לפני שלוש שנים החלה לחלות ולא הרגישה טוב עד היום אנחנו צריכים לשלם כסף לטיפולים ולתרופות ולכן אנחנו צריכים לותר על הרבה דברים אבל חוץ מזה עכשיו היא מרגישה הרבה יותר טוב…
התחביבים שלי: אני אוהבת לצייר להיפגש אם חברות לשחק כדורסל ועוד.
היום האהוב עלי הוא יום רביעי.
התכונות שלי: מצחיקה חכמה יפה שמחת חיים קצת שתלטנית.
וזהו זאת אני אדלJ.
אחרי זה כל הבנות הבינו שאני לא עניה ושאני גם יכולה להיות יותר חברותית ואפילו התחלתי להביא יותר ואפילו את כולם לבית שלי והתחלתי גם לעשות ימי הולדת שם. וברוך השם סבתא שלי מרגישה הרבה יותר טוב, והרופאים אמרו שבקרוב היא תחלים ואני ממש שמחה. וסתיו הפכה לחברה הכי טובה שלי.
אז המסרים שלי אליכם זה: אחד- אל תסתכלו בקנקן אלה במה שיש בתוכו.
ושניים- שאף פעם אל תישפטו מישהו לפי המראה שלו או לפי ההתנהגות שלו ולפי מה שמספרים עליו, אלה תכירו אותו לעומק.
