החנוכיה של שירה

                                                                                  

 

אבא חזר מהעבודה ואמר לשירה: “קניתי חנוכיה לכבוד חג החנוכה”. שמחה שירה ואמרה לאבא תודה.

 הגיע ערב חנוכה וכל הילדים מדליקים נרות חנוכה בחנוכיה.  כל הילדים הדליקו והגיע תורה של  שירה. שירה  התרגשה והדליקה נר ראשון של חג החנוכה.

כל המשפחה שרה יחד “על הניסים ועל הפורקן”. כעבור שעה כל הנרות של כל הילדים נכבו ורק החנוכיה של שירה נשארה דולקת. 

אמרה שירה: “אולי זה נס”. אבא אמר: “זה בכלל לא נס” והתחיל לצחוק. אמרה אמא: “נכבה את החנוכיה וזהו כי צריך ללכת לישון”. הלכו הילדים לשון. חלמה שירה חלום שגם למחרת החנכיה שלה היא זו שתדלק הכי הרבה זמן כמו אתמול.  הגיע הבקר והילדים הלכו לבית הספר. כשחזרו

מבית הספר ושירה אמרה: “אמא, את יודעת מה היה בבית הספר? סיפרו לנו על נס כמו שקרה לי אתמול, על נס פח השמן, שהמנורה דלקה הרבה זמן”.

אמא אמרה: “נחכה שאבא יגיע מהעבודה ונדליק נרות חנוכה”  “כן” אמרה שירה. אבא חזר וכולם הדליקו. הגיע תורה של שירה והיא הדליקה נרות ושוב הנרות שלה לא נכבו. אמר אבא: “איזה נס  שירה, קניתי חנוכיית קסמים”. אמא אמרה: “זה ממש נס כמו בחנוכה”. אמר דני: “זה באמת נכון, את צודקת”.  “תודה” אמרה שירה.

“לא אני צריכה לקבל את המחמאות, אלא אבא שקנה את החנוכיה, אבא, תודה על החנוכיה” אמרה שירה. אבא אמר: “תודה על המחמאות אבל לא אני צריך לקביל את  המחמאות אלא המוכר שמכר לי את החנוכיה”.

אמרה שירה: “זה נכון” וגם דני אמר: “זה נכון”. אמרה אמא “זה נכון” “בא נלך להגיד לו תודה” אמר דני.

 הלכו אבא, אמא, דני ושירה לחנות להגיד למוכר תודה.  שמח המוכר ואמר: “אני לא אמור לקבל את התודה אלא המפעל שייצר את החנוכיה”.

 חזרו הביתה. אמרה אמא: “עכשיו הלכים לישון. לא המפעל צריך לקבל  את המחמאות, אלא השם.  למה לא חשבנו על זה רק השם צריך לקבל את התודה על הכל”.  “נכון מאוד” אמר אבא.

בבוקר  הלכה אמא לעבודה. כשחזרה שאלה : “מצאתם מי צריך לקבל תודה?”

“כן, נראה לי שהשם זה נכון במיוחד” אמר אבא.

 אמא אמרה: “בואו נלך לבית הכנסת להודות להשם”.

אמר אבא: “גם להודות להשם על נס חנוכה”.

שאלה שירה: “איזה נס חנוכה?”

אמר אבא: “נחזיר מבית הכנסת ואני אספר לכם”. הגיעו לבית הכנסת, התפללו להשם וחזרו הביתה.

 שירה אמרה: “אבא אתה אמרת שתספר לנו על נס חנוכה”.

 אמר אבא: “הסיפור מתחיל שהיהודים מחפשים כד קטן להדליק נר חנוכה, חיפשו ומצאו אבל הוא היה קטן, הדליקו והשם עשה נס שיספיק לשמונה ימים”.

שירה אמרה: ” זה נס פח השמן” “נכון כל הכבוד” אמר אבא .

עכשיו בואו נאכל סופגניות” אמרה אמא.  “הסופגניות של אמא הן הכי טעימות בעולם, זו הסופגניה שאני הכי אוהבת מכל הסופגניות בעולם כולו” אמרה שירה.  “גם אני חושב כך” אמר דני “גם אני הכי אוהב את הסופגניות של אמא” . התיישבו כולם לאכול והודו לאמא על הסופגניות.

 

 

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »