החיים שלי:
שם התלמיד/ה: איילה לארי כיתה: ד’2 שם מחנך/ת: לבונה לשם שם ביה”ס: תתמ”ד נעם חומת שמואל שם מנהל: הרב דביר שפרן שם רכזת: הדס עמרן
שלום שמי תהל, היום אני הולכת לספר לכם על מהלך בחיים שאני עברתי.
זה היה בכיתה ג’ שעברתי משהו שהיה לא כל כך נעים [משהו ממש לא נעים].
בהתחלה הכול היה מושלם בכיתות א’ וב’ אבל אחרי זה בכיתה ג’ הכול היסתבך.
הייתה לי בכיתה חברה שקראו לה שיר והיא ממש אבל ממש אהבה אותי וגם אני אותה [אבל לא הכי בעולם].
יום אחד ראיתי ילדה ממש עצובה שקראו לה הודיה והיא הייתה לבד, אז אמרתי לשיר שאני עוד רגע חוזרת.
הלכתי אל הודיה ושאלתי אם היא רוצה לשחק איתי ועם שיר? היא אמרה בשמחה “כן, תודה”
אז פנינו לשיר ואמרתי לה הודיה גם משחקת, ואז שיר לקחה אותי הצידה ואמרה:
“הודיה? ברצינות? את לא חושבת לשחק איתה נכון?” ואז אמרתי לה “מה הבעיה? היא הייתה ממש עצובה!!!”
אז חשבתי לשתף אותה.
“מה הבעיה? מה הבעיה??” אמרה שיר בגסות, “היא הילדה הכי תינוקית בכיתה!” ואז אמרתי לשיר: “ממש לא וגם רק שתדעי שזה לא יפה בכלל!”
“אם את לא רוצה לשחק איתי אז לא צריך” אמרה שיר, “ביי אני הולכת מהבוגדת הזאת”
אז אמרתי לה בבכי- “אבל אני רוצה להיות גם חברה שלה ולא רק שלך!”
שיר הלכה. אז פניתי להודיה ואמרתי לה “סליחה שצעקתי מולך, אז מה את רוצה שנשחק?”
הודיה אמרה בשמחה “הכול” ואז, שהלכתי הביתה סיפרתי לאמא את הסיפור שקרה לי עם שיר.
היא אמרה לי “תהל מתוקה מותר לך להיות גם חברה של שיר וגם של הודיה”
“אני יודעת” עניתי לה, למרות שגם עם שיר היה לי כיף אבל גם עם הודיה.
“לילה טוב” אמרה לי אמא וכיבתה את האור.
למחרת הלכתי לבית הספר וראיתי את שיר מרכלת עלי מאחורי הגב. והיא אמרה לבנות בכיתה כול מיני דברים עלי והיא אמרה את זה לשירן, לעדי ,להילה, יעל, שירה, תמר ואנה ולהודיה לא אמרה דבר. ואז בהפסקה אני והודיה קבענו שהיום כול אחת עם החברות שלה.
הלכתי לשירן ושאלתי אם היא רוצה לשחק איתי. אין קול ואין עונה ואז גם שאלתי את עדי אין קול ואין עונה. שאלתי את הילה אין קול ואין עונה. שאלתי את יעל אין קול ואין עונה. הלכתי להודיה ושאלתי אותה אם שיר דיברה איתה אבל גם היא לא מדברת. ואז הבנתי הכול. שיר דיברה עם כולם שלא יהיו חברות שלי ושיעשו עלי חרם. וכאשר גיליתי את זה רציתי לברוח מבית הספר!
הלכתי הביתה בוכה עד מאוד ואמא שלי שאלה למה אני ככה וסיפרתי לה על החרם והיא אמרה זה חמור ביותר אדבר על זה עם המנהל. ואז הלכתי לכיתה וראיתי את שיר בודדה אז שאלתי אותה “מה קרה?” והיא אמרה לי שהיא מצטערת ושהיא עשתה את זה בגלל שלא שיחקתי איתה ואז היא אמרה לי “את סולחת לי?” אמרתי לה בחיוך “ברור”
כשחזרתי הביתה אמרתי לאמא שאני ושיר הישלמנו והיא אמרה לי “את רואה, חשוב לשתף! “
ולסיכום, אני הודיה ושיר נהיינו חבורה.
מקווה שנהניתם.
