החזרה הביתה דרור זולדן
שלום קוראים לי איציק. ואני בין עשר מקרית שמונה. הכל התחיל ביום בהיר ורגיל, חזרתי מהבית ספר פתחתי את הרדיו ושמעתי הפגנה על החזרה לגוש קטיף בשעה שש וחצי בצומת מתחת לביתי. המשכתי את היום כרגיל, השעה הייתה כבר שש ורבע, ירדתי למטה והגעתי לצומת. אנשים התחילו להתאסף עם דגלים ושלטים, פתאום ראיתי אוטו גדול מגיע עמוס ברמקולים ונשמע ממנו קול עז שאמר “חוזרים הביתה… חוזרים לגוש קטיף…” התקרבתי לאוטו ופתאום שמעתי את הנהג צועק לעברי “תתרחק זה מסוכן לך להיות בתוך כל ההמולה הזאת” החזרתי לו בתשובה: “זה בסדר אני רגיל לזה” הרכב חלף על פני והמשיך בנסיעה. לאחר חצי שעה אנשים התחילו להתפזר וגם אני עליתי הביתה פתחתי את הדלת וראיתי מחזה לא רגיל, כל בני הבית היו סביב הרדיו. התקרבתי, אבא החזיר קצת אחורה ושמעתי קול מוכר שבערך כל יום שומעים ברדיו. מסתבר שזה היה ראש הממשלה שאמר את המילים הבאות: “חוזרים לגוש קטיף… חוזרים לגוש קטיף” בדיוק כמו שאמרו בהפגנה באוטו הגדול. שמחה גדולה והתרגשות מלאו את ליבי. אחרי כמה דקות אמא אמרה שמתחילים לארוז. ארגנתי לי תיק והלכתי לישון.
למחרת, קמנו במצב רוח טוב. אבא אמר לעלות על האוטו והתחלנו בנסיעה, כאשר חלפנו על פני העיר הערבית “קלקליה” שמענו “בום” רעש חזק של פיצוץ. אבא יצא בריצה החוצה וראה כדור רובה על הריצפה אבא היסתובב לכיוון האוטו והבחין שצמיג מפונצ’ר. אבא נכנס לאוטו והודיע על הבשורה. לאחר כמה דקות אבא הזיז את האוטו הצידה והתקשר למוסך המוסכניק אמר “נגיע בעוד שעה בגלל הפקקים “בנתיים אכלנו ארוחת צהרים וחיכינו למוסכניקים שיבוא. ולאחר ארבעים וחמש דק’ המוסך התקשר ואמר: “אנחנו קרובים, עוד רגע נגיע” אבא ענה “תודה רבה” וניתק את הטלפון הסתכלתי אחורה ופתאום ראיתי משאית ענקית. אבא סימן להם שיעצרו ליד האוטו והם התחילו בעבודה, לאחר חצי שעה האוטו היה מתוקן עם צמיג חדש. המשכנו בנסיעה עם הפקקים כעבור שעה התחלנו לראות ערבים[פלסטנים] אורזים את חפציהם והולכים מהבתים, באנו להיכנס ואז עצרו אותנו חילי מג”ב ובקשו תעודות זהות וכו’ לאחר 10דק’ נכנסנו לגוש ונזכרתי בבית שהיה בישוב בגני טל, דמעות הציפו את עיניי… התקרבנו למקום הבית, ירדנו מהאוטו והתחלנו להקים את האהל לקראת השינה.
לאחר כשבוע, אבא הביא קבלנים כדי לתכנן את הבית. אבא רצה שנשחזר את הבית הישן שהיה שם. אבא תכנן עם הקבלנים ולאחר שלושה חודשים הבית היה יציב וחזק. זרקנו את האהל לפח והכנסנו את הרהיטים הביתה כעבור שבוע ארגנו חנוכת בית, קבענו את כל המזוזות בבית ובסיום החנוכה עשיתי סיור בישוב וראיתי את הבתים של חבריי שמעון ושלמה. שחקנו במגרש ונהנינו ביחד. חזרתי הביתה אכלתי ארוחת ערב ושית]תי את הוריי בחוויות החזרה לגוש. למחרתה לבית ספר פגשתי את חבריי שראיתי אתמול ופגשתי חברים חדשים שמחנו ושחקנו ימים וחודשים. כמה טוב לחזור הביתה.
