החברות הכי טובות

החברות הכי טובות   /אביגיל המר נתיב זבולון כיתה ד’2(תלמידת משעולים)

שלום שמי גילי אני בת 10, אני גרה בנחל געתון קומה 8 דירה 7, ואני באתי מאמריקה, אני יודעת לדבר אנגלית וגם עברית. יש לי הרבה חברות אני למדתי בבית ספר  “” ,ואז אני עברתי ל”דרכי יהודה” ומשם עברתי ל”יחד”. אז אתם יודעים שיש לי הרבה חברות ואני מתקשרת אליהן , לכל החברות שלי, בית הספר האהוב עלי זה היה “יחד”, אבל ההורים שלי אמרו לי שאני צריכה שוב ללכת לבית ספר אחר, לא אהבתי את זה, שאני צריכה לעזוב את החברות הכי טובות שלי. אני התחננתי אל ההורים שלי שאני יכולה להישאר ב”יחד”, הם אמרו לא, הייתי עצובה מאוד. הלכתי לעשות שעורי בית, לא הצלחתי להפסיק לחשוב על לעזוב את החברות שלי, ההורים שלי קראו לי מלמטה לבוא למטבח, הם רצו לדבר איתי הם אמרו לי שהם מצאו בית ספר, חדש ויותר טוב . אני  חשבתי שלא יהיה לי כיף, אז אני וההורים שלי ואני עשינו עסק, שאם אני לא אוהבת את בית הספר הזה, אני אחזור  ל”יחד”. שמחתי, אבל ההורים שלי אמרו לי שאסור לי לשקר להם, הבטחתי להם שאני לא אשקר להם, הם שמחו, הם אמרו לי שזה בית הספר “נתיב זבולון, חשבתי שזה יהיה נחמד, ההורים שלי אמרו לי שאלמד שם תורה, חשבון, מדעים, עברית, אנגלית, ועוד כל מיני דברים מעניינים, אז אני החלטתי ללכת ל”נתיב זבולון”, שם באמת  היה יותר כיף. כולם שם כבדו אותי, מתי שאני הייתי עצובה כולם באו ונסו לעזור לי, שם ב”נתיב זבולון” היה הכי כיף. אבל יום אחד היו שתי חברות שלי שרבו זו עם זה,  אני לא אהבתי את זה, אני רציתי לבוא ולדבר ולהגן על משהיא. עצרתי חשבתי,  אמרתי לעצמי, שהן צריכות לפתור את זה יחד ביניהן.  אני התרחקתי. בהפסקה הלכתי לכיתה הן הלכו אחרי, אני ראיתי את זה וחשבתי שהן השלימו, אז יצאתי החוצה, אך  הן עדין עקבו אחרי,  ניסיתי לחשוב למה הן עוקבות אחרי כל הזמן.  עליתי  למעלה, ראיתי עוד בנות,  רציתי לברוח, אבל שמעתי שהן מדברות עלי, אז עצרתי ושמעתי. הבנתי שהן  עומדות לעשות משהוא לא יפה, רציתי להתכונן לזה, לכן קודם באתי אל החברה שלי, ושאלתי אותה, מה קרה למה הן עוקבות אחרי.  היא אמרה לי, שאני צריכה לדבר איתן, בלי המורה. אז אמרתי “, אפוא הן?” היא אמרה: ב”אמפי”, אני ראיתי אותן לאחרונה, אבל שמעתי מורה אומרת להן  שהן אמורות להיות במגרש.” תודה”  אמרתי  והלכתי למגרש, ראיתי אותן משחקות ,חיי שרה”, והיו כמה שבויות, אחת מהן ראתה אותי, ניגשתי אליהן ושאלתי אותן “למה אתם עושות את זה?, עשיתי משהוא לא טוב?” “כן, נכון שראית אותנו במריבה? ונכון, מתי שאת עצובה כולם באות אליך” “כן למה?” “מה זאת אומרת למה? את היית אמורה לבוא אלנו, אבל את לא עשית את זה,” עניתי, “אני מצטערת, חשבתי שאתם צריכות רגע לדבר יחד לבד, בגלל זה אני לא באתי אליכן.” כולן אמרו יחד: “אנחנו מצטערות, גילי, לא ידענו את זה,” עניתי “זה בסדר, כולם בסדר?” ,ן ענו כן, שאלתי: “רוצות לעשות כיף חיים יחד?” ,כן,” השיבו כולן. מאז אנו חברות טובות