ההפתעה

ההפתעה

יום אחד, קמתי בבוקר שטפתי את הפנים צחצחתי שיניים ורציתי להוציא את הכלבה שלי לטיול. קראתי לה וחיפשתי אותה, חיפשתי במקלחת ואין, חיפשתי באהל שלה והיא לא הייתה שם.. התחלתי לדאוג, חשבתי לעצמי  לאן היא נעלמה?!

לפתע ראיתי אותה על הספה בסלון, התפלאתי לעצמי: מה היא עושה שם? התקרבתי ופתאום ראיתי שהיא לא לבד!  מסביבה היו 3 גורים!!

שמחתי   וצעקתי בקול:” אמא, אמא, בואי תראי, קוקי המליטה שלושה גורים”  אמא לא שמעה אותי, אז רצתי לחדרה וסיפרתי לה בהתלהבות  על קוקי,  אמא הייתה מופתעת מאוד  ושמחה .

 בזמן שסיפרתי לה, שמעתי ברקע יללות של חתול. הסתכלתי מסביב ולא הבנתי מה זה הקולות הללו. יש לנו כלבים בבית אך לא חתולים. המשכתי לשוחח עם אמא, ושוב שמעתי יללות  והפעם זיהיתי שהקול מגיע מתחת למיטה.

הסתכלתי היטב וראיתי קופסא  קטנה מבצבצת מתחת למיטה של אמא.

ראיתי את אמא מחייכת לעצמה ושאלתי אותה: “אמא, מה זאת הקופסא ? מה יש בתוכה?”

 אמא ענתה לי עם חיוך רחב על הפנים:” פתחי ותראי” .הייתי סקרנית פתחתי בזהירות רבה וראיתי חתול, חתול מצרי בלי פרווה.  התלהבתי, ממש שמחתי ומיד קראתי לאחיות שלי .

אחיותיי הגיעו בריצה, הן לא האמינו למראה עיניהן. גור חתולים חמוד, קטן ומתוק ושקט בידיים שלי.

נישקנו את אמא והודנו לה מאוד.

 

פתאום נזכרתי בקוקי והגורים, אמרתי לכולן :” רגע, עוד לא נגמרו ההפתעות להיום” באו לסלון ותראו…” אחיות שלי הסתכלו עלי במבט מופתע ובאו  בחשש  לסלון. שהן ראו את קוקי והגורים הם התלהבו מאוד וצעקו” איזה יום כיפי, גם גורי כלבים חדשים וגם גור חתולים”.

 עבר יום, החלטנו על שמות לכל הגורים.  קראנו להם: “סימבה” “שוש” קייסי”

ולגור החתולים הקטן “פרוספר.”

  אבל כאן הסיפור עוד לא נגמר..

 עבר שבוע, כל הגורים היו אצלנו בבית, היה שמח  וכיף. שיחקנו יחד ובילינו בנעימים.

בוקר אחד, התעוררתי נגשתי למקום שבו ישן פרוספר ולא מצאתי אותו. נבהלתי, חיפשתי בכל הבית ולא מצאתי אותו. בכיתי והייתי מודאגת. לאן נעלם גור החתולים שלי??

חשבתי שגנבו אותו. הייתי מאוד מאוד עצובה. חפשנו בחצר, בגינה ואפילו במכלאות באזור ולא מצאנו אותו . תלינו שלטים והתפללנו שמישהו יימצא ויחזיר לנו אותו. היה לו קולר אדום, קיווינו שמישהו שיראה חתול עם קולר, ויקרא את השלט יביא לנו אותו.

אך עברו עוד כמה ימים ופרוספר לא נמצא. כבר לא האמנתי שנמצא אותו. הייתי מיואשת ועצובה מאוד.

יום אחד,  יצאתי עם קוקי  לסיבוב רגיל,  ולמרות שהתייאשתי מלמצוא את פרוספר, בכל זאת , קיוויתי בליבי שאולי יתרחש נס ואמצא אותו.   

הסתובבנו לנו בהנאה, ולפתע קוקי משכה אותי לאזור של שיחים. לא הבנתי מה היא רוצה.

פתאום שמעתי יללות.. הלב של התחיל לדפוק בחוזקה, אולי זה פרוספר… התקרבתי אט אט אל השיחים  הצצתי בחשש   וכן, זה היה פרוספר, מלוכלך, פצוע ומילל בבכי.

מיד הרמתי אותו, רציתי איתו הביתה , קילחתי אותו  והחיים הפכו שוב לשמחים ומלאים בגורים עליזים ושובבים!

 

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »