ההפתעה
השנה אני חוגגת יום הולדת 10, שהוא יום ההולדת הכי חשוב חוץ מהבר ובת מצווה. אז לפני חודשיים עשיתי טבלת יאוש, למרות שלדעתי לחכות ליום הולדת 10 זה לא כזה ייאוש זה אפילו שמחה ובעיקר התרגשות.
לא הצגתי את עצמי- אני אודליה, אני לומדת בכיתה ד’ והשנה אני אחגוג יום הולדת 10 כמו שאמרתי ואני ממש מתרגשת. טוב אחרי שסיפרתי על ההתרגשות אני רוצה לספר לכם איך הכל התחיל.
אני והמשפחה שלי יצאנו לטיול. היה נעים בחוץ, לא חם לא קר. טיילנו בכל מיני מקומות: ביקרנו אצל דודים שלי, בילינו בגן השעשועים, פשוט טיילנו. ואז נהיה מאוחר ואבא שלי אמר שהוא צריך ללכת לשיעור תורה ואמא שלי הייתה צריכה להתחיל לבשל כי היה יום חמישי ואחים שלי היו צריכים ללכת לחוגים שלהם אז התחלנו לחזור.
פתאום ראינו את השכנה הזקנה עם שקיות כבדות מהסופר. אמא אמרה שאני אלך לעזור לה לסחוב וגם להכין דברים לשבת. אני שמחתי כי אני אוהבת לעזור. הלכתי עם השכנה, לקחתי את השקיות הכבדות והשארתי לה את הקלות. אחרי כמה דקות של הליכה הגענו לבית של השכנה, באנו להיכנס ופתאום השכנה נפלה. אני ישר נתתי לה יד וביד השנייה תפסתי את השקיות שנפלו. עזרתי לה לקום ואז שמענו רעש מוזר, רעש של בקבוק יין נשבר. הבאתי מגבונים ונייר סופג, ניקיתי הכל וממש קיוויתי שהשכנה לא תכעס. למזלי הרב השכנה לא כעסה אפילו לא קצת, היא אמרה שהיא תתחיל לבשל ואני אלך לקנות יין חדש. הלכתי, יותר נכון רצתי, כי לא רציתי שהשכנה תתאמץ יותר מדי.
חזרתי וראיתי שהיא רק התחילה את הדגים ובאתי לעזור לה. כשגמרנו הלכתי הביתה. כשפתחתי את השער שמעתי את אמא שלי אומרת “ממש תודה שהצלחת להעסיק אותה”. השכנה שעזרתי לה ענתה לה “תודה לך שהבאת אותה, את לא מבינה כמה היא עזרה לי”. אפילו שלא ראיתי שהיא מדברת בטלפון ידעתי שזה מה שהיא עושה.
נכנסתי הביתה ופתאום ראיתי את בני דודים שלי, לא הבנתי מה הם עושים פה עד שכולם צעקו “הפתעה!” באותה השנייה הייתה אזעקה. כולם ממש פחדו, הילדים הקטנים בכו וההורים צעקו בקטע מוגזם “כולם לממ”ד כולם לממ”ד”. כשנכנסנו לממ”ד אמא שלי ניסתה להרגיע את כולם אבל זה לא הצליח. היא חשבה על דרך אחרת, “כולם מקשיבים?” היא שאלה. “כן” כולם אמרו בקול מפוחד ואז אמא שלי התחילה לספר: “כולם יודעים מה הם מרגישים אבל לא כולם יודעים איזה רגש להדחיק ואיזה להשאיר. מישהו שמע על הסיפור עיפרון מחק ומחדד? העיפרון הוא השמחה שחייבים לחדד ולשפצר אותה כמו העיפרון. המחק הוא העצב או הכעס שתמיד בכל מצב גם אם רוצים או לא רוצים הוא מוחק את השמחה. והמחדד הוא אנחנו כי אנחנו בוחרים את מי אנחנו מחדדים ומשפצרים”.
הסיפור הזה גרם לכולם להירגע. כשיצאנו אבא שלי סיפר על הרב מרדכי אליהו כל מיני דברים על הילדות ואחר כך גם שאל שאלות וכולם ענו לו התשובות נכונות. עשינו גם כל מיני פעילויות ומשחקים שאבא ואמא שלי ארגנו ובסופו של דבר זה היה יום ההולדת הכי טוב בעולם כי קיבלתי מתנה לכל החיים שהיא מה שאמא שלי סיפרה וגם למדתי על הרב מרדכי אליהו.
כתבה: אודליה אסגלי
